איפה הנשמה שלי?
כל עוד אנו חיים השאלה איפה הנשמה שלי צריכה להישאל מדי יום
ביומו כמו גם השאלה האלמותית מה ארצה לומר ברגע המוות שלי?
אני לא יודעת אם כבר השתכנעתם בחשיבות השאלה "איפה
הנשמה שלי?" עד כדי כך שאתם לפחות מנסים לשאול, לבדוק
ולהתרשם מה אכן קורה עם הנשמה שלכם ובכל זאת אני רוצה להוסיף לרפרטואר שלכם שאלה
נוספת – מה ארצה לומר ברגע המוות שלי?
עיצרו רגע!!! חישבו רגע!!! האם אי פעם שאלתם את עצמכם את
השאלה הזו או אפילו דומה לה? אם כן, מתי היתה הפעם האחרונה שעשיתם זאת?
למה השאלה הזו כל כך חשובה?
ראשית, כמו שבודאי הבנתם מהסיפור "המוות באגוז" החיים,
במקרה הזה חיים בגוף אורגני-פיזי והמוות, במקרה הזה, המוות של הגוף האורגני-פיזי
הינם מיקשה אחת, אין ביניהם הפרדה, הם שניהם חלק מאותה התנועה ששזורה בנו אם אנחנו
רוצים או לא.
אז אם השאלה
"איפה הנשמה שלי?" רלבנטית לכל החיים ולא רק לחיים הנוכחיים בגוף
האורגני-פיזי הרי השאלה "מה נרצה לומר ברגע המוות שלנו?" מאפשרת
התייחסות מודעת לרגע משמעותי בקו החיים.
יש לנו בכל גלגול חיים לפחות שני רגעים כאלו – רגע ההפרייה
שמתרחב עד לרגע הלידה ורגע המוות. אלו אותם רגעים בהם אנחנו מצד אחד מתחברים לגוף
פיזי ומהצד השני נפרדים ממנו.
ההפרדות יכולה להיות מודעת ויכולה להיות לא מודעת. אם אפילו
רק תשאלו את השאלה "מה ארצה לומר ברגע המוות שלי?" הרי עצם השאלה הינה
טיפה של מודעות. אם תענו עליה, התשובה תוכל להפוך ולהיות עמוד אש ההולך לפניכם
ומאיר לכם את הנתיב.
לדוגמא – כשלפני שנים רבות ניסיתי
לענות על השאלה הזו התשובה שהתגבשה היתה: שמה שארצה לומר
ברגע המוות שלי הוא שהצלחתי למות מודעת יותר ממה שהייתי כשהגעתי לסיבוב החיים הזה.
מאותו הרגע התבהרו לי דברים רבים כמו למשל שאני רוצה לבדוק ולבחון איך הייתי
כשנולדתי, עם איזו נשמה ובאיזה רמת מודעות הגעתי לגלגול החיים הנוכחי. בנוסף, היה
לי ברור שאבנה את חיי בצורה כזו שכל מה שעוזר לי לפתח ולעדן את המודעות שלי צריך
להיות בחיי וכל מי ומה שמפריע לזה או לא מאפשר
את זה או לא מעודד את זה יוצא מחיי. כל החיפוש שלי מאותו רגע הן מבחינת סביבת
החיים שלי, הלימודים, העיסוקים, וכל דבר אחר בחיי צריך להיות מסונכרן עם התשובה,
עם המטרה, עם עמוד האש הזה . כל זאת על מנת שאוכל להיות שמחה עם התשובה שאתן לעצמי
ברגע המוות.
אינני יודעת מתי אמות ולכן אני צריכה לוודא שכל יום בחיי
מאפשר לי התעדנות, איסוף טיפות מודעות כדי שאם אמות היום, מחר ,מחרתיים או אחרי
אהיה מסוגלת לעמוד במטרה.
יהיו כאלו שישאלו – אם את כל הזמן רק מכינה את עצמך לרגע
המוות, את לא חושבת שאת שוכחת את החיים עצמם?
מה אתם חושבים? אתן לכם שבוע לחשוב על זה לפני שאתייחס אליו.
אני שולחת לכולכם אור, אהבה וחמלה.
אסתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה