איפה הנשמה שלי?
לפני שנה, אחרי חמש עשרה שנים בהם הייתי תיראפיסטית ומטפלת
אנרגטית, הן בארץ והן בחו"ל, בהם בעזרה רבה מהיקום, בהתכוונות אמיתית ותוך
כדי תירגול יומיומי של חמלה טיפלתי והדרכתי אנשים רבים, חשבתי שזה זמן טוב לשנות
ולנסות כיוונים חדשים.
השתדלתי לחפש עיסוקים שיענו על קריטריון ששמעתי עליו פעם
וחשבתי שיש בו הרבה טעם: חשוב שכל אדם בדרך חייו ובמעשיו יתרום לאנשים, לעולם
וליקום ואם הוא לא רוצה או לא עושה את זה שלפחות לא יפריע.
בדקתי נתיבים שאינם קשורים לתיראפיה ולעבודה האנרגטית בה
עסקתי ובדקתי כאלו שנושקים לתחום. הדרכים כולן היו לפני אך לא הרגישו פתוחות
לרווחה ובעיקר הן השתלבו ברעש הכללי מסביב ולא הרגשתי שהן מספקות לי איזשהו ציר
פנימי יציב ושקט כמו שחוויתי בחמש עשרה השנים בהן טיפלתי.
המדריכים הרוחניים שלי נתנו לי את הזמן ,איפשרו לי
לבדוק את דרכי מחדש, היו סבלניים והרעיפו
אור, אהבה וחמלה. המאבק הפנימי הוא זה שהיה קשה.
המאבק בין הרצון האישי להפסיק לטפל באנשים, להפסיק לקחת
אחריות על מטופלים, להפסיק לנסות ולהסביר למה העבודה על הרבדים האנרגטיים חשובה
לאיכות החיים שלנו, למוות שלנו ולהמשך, להפסיק לנסות ולהסביר למה חשוב לטפל בנשמה,
למה חשוב להתנקות, לחפש חלקים חסרים ולטפל בטראומות מהחיים האלו ומהחיים הקודמים
ועוד ועוד.
ובין – ה"תפקיד" שנבנה מיכולות, מהבנות וממתנות
שקיבלתי במשך כל חיי ושצריך להעביר הלאה.
החומרים והעזרה שאתה מקבל מהיקום, מהעולם ומהאנשים סביבך
במשך כל ימי חייך אינם אמורים להיתקע אצלך. על מנת שתוכל להיות חלק מהתנועה אתה
צריך להעביר אותם הלאה.
ככל שהבדיקות שלי הועמקו, ככל שהחיוך של המדריכים הרוחניים
התרחב כך ההבנה שלי שהשינוי אותו אני מחפשת יצטרך להיות פנימי ולא חיצוני. יצטרך
להיות בדרך בה אני מטפלת ועובדת עם אנשים ולא בסוג העיסוק.
אחרי שנה מענינית, מלמדת ופוריה החלטתי לחזור ולהעמיד לרשות
אנשים את התיראפיה שלי, הטיפול, העבודה וההדרכה האנרגטית.
פתחתי חדרי עבודה הן בחיפה והן בתל-אביב ואני מזמינה את כל
מי שמרגיש שהוא זקוק לעזרה לפגישת אבחון-תיקשור שבה יהיה ניתן לעלות על הסיבות
לקשיים, לענות על שאלות ואף לפתח תכנית עבודה לשינוי ושיפור איכות החיים.
אני מעבירה אליכם קוראי היקרים אור, אהבה וחמלה.
אסתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה