טראומה – פצע אנרגטי - סיפור אמיתי

איפה הנשמה שלי?

הרבה חויות בחיים יכולות להפוך לטראומטיות ולהישאר כפצע אנרגטי אם איננו בעלי מודעות מספקת, מה מאפשר לנשמה שלנו לדעת את דרכה חזרה אלינו אחרי שהיא פרחה, ולכל הפחות מאפשר לנו להיות מספיק עירניים שזה מה שהיא עשתה.

מודעות היא ההגנה הטובה ביותר שיכולה להיות לנו בחיים.

מודעות היא הדלק הטוב ביותר שיכול להיות לנו על מנת לעבור את החיים האלו בצורה נאותה ולהמשיך במסע שלנו.

כמו שהבטחתי אני מביאה בפוסט הזה סיפור פשוט ואמיתי על מנת להמחיש לכם את הנושא של טראומה.

בחור צעיר בתחילת שנות העשרים שלו הגיע אלי וסיפר שמזה שנים רבות הוא נאבק בחרדת נטישה. הוא לא מבין ממה זה נובע אבל זה מאד מקשה עליו מאז ילדותו. כל פעם שאימו ניסתה לעזוב אותו בגן הילדים או עם בייבי-סיטר הוא היה נכנס להתקף חרדה, מתחיל לבכות וחווה פחד גדול. הוא ניסה במשך השנים להתגבר על הפחד באמצעות טיפולים פסיכולוגיים, אוטו-סוגסטיה וכל דבר שהוצע לו אך הטיפולים הללו סיפקו רק הקלה זמנית אבל לא פתרו את הבעיה.

לאחרונה הוא פגש בחורה נחמדה והיחסים איתה חשובים לו מאד. הוא חי עם תחושה מתמדת שהיא תעזוב אותו והוא יודע שזה בכלל לא קשור אליה והוא נחוש לפתור או לפחות להבין מה הבעיה.

הוא הגיע אלי מאחר ומישהו סיפר לו שאני מטפלת באירועים טראומטיים באמצעות רגרסיה והוא מעוניין לבדוק האם קרה משהו בחייו שהוא אינו מודע לו שיכול להיות הגורם לכל הבעיה.

כשיישמנו את הכלי של רגרסיה בתהליך הגענו מיד לאירוע שקרה כשהבחור היה תינוק בן שלושה שבועות. בוקר אחד, אחרי שהוא נרדם, אימו, כמו כל אם אחרי לידה, ניצלה את ההזדמנות ללכת להתקלח בנחת. משהו העיר אותו משנתו והוא החל לבכות וציפה שאימו תגיע אליו מיד. האם לא שמעה אותו בוכה בגלל זרם המים במקלחת ורק אחרי שסיימה ויצאה שמעה אותו והגיעה אליו במרוצה. הבחור ראה בזמן הרגרסיה שמרגע שהתעורר ובכה עד לרגע שאימו הגיעה, הרימה אותו וחיבקה אותו, נשמתו פרחה ופחד עטף אותו. הוא הרגיש לבד בעולם ושהאשה שטיפלה בו עד לאותו רגע נעלמה ולא תחזור יותר. 

ברגע שהוא ראה, הרגיש והבין מה קרה היא קל מאד לשחזר את האירוע באופן מודע. ראשית הוא ביקש מישויות-אור להיות עם התינוק במשך כל זמן האירוע על מנת שלא ירגיש לבד בעולם. הוא גם הסביר לתינוק ולנשמה שלו שהאמא רק מתקלחת וביקש מהנשמה שכאשר התינוק מתעורר היא תבקש עזרה מישויות-האור במקום להיות בפאניקה ולפרוח החוצה. אם היא תשאר התינוק לא ירגיש נטוש. כשהבחור שיחזר את האירוע עם ההבנה והמודעות החדשה ועבר על פני הנסיבות הוא ראה שהנשמה לא פרחה, התינוק לא בכה באופן היסטרי אלא חייך והאמא מגיעה ברגע שסיימה להתקלח ומחבקת את התינוק. במשך תהליך השיחזור הוא גם הבין שאם היה חי את חייו בלי הרגשת הנטישה הזו היה לו הרבה יותר קל כילד להסתגל לגן, לבקר אצל חברים וכד' מבלי לחשוש שאמא שלו "לא תהיה שם" כשהוא יחזור הביתה. וכמובן היה חי את חייו ללא חרדת נטישה.

לאחר שסיימנו הוא הרגיש שהוא הרבה יותר מוכן להמשיך את חייו ואת היחסים החדשים שלו עם חברתו.

אני מקוה שכולכם נהניתם מחג השבועות ושתהיה שנה מעולה עד החג הבא

 

אני מעבירה אליכם קוראי היקרים אור, אהבה וחמלה.

אסתי