להכנס לרחם ולצאת ממנו - הפרייה עוברות ולידה

איפה הנשמה שלי?

לשאול את השאלה הזו, לוודא שאתם ערים לנשמתכם, מחוברים אליה וכמובן עושים מה שטוב לה – זה צריך להפוך להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום שלכם. אני יודעת שאתם חושבים שזה מובן מאליו שאתם עם נשמתכם - אחרת איך אתם חיים? כתבתי על זה כבר כמה דברים קצרים ובטח אכתוב עוד בהמשך אבל גם אם אתם ממש בטוחים שהיא אתכם ואין עניין, פשוט תתקשרו איתה, תשאלו עליה; מה איכפת לכם? תנו לה תשומת לב, תראו לה שאתם עירניים אליה. מה תפסידו?

הנושא רחב היריעה שבו אתחיל לגעת בפוסט הנוכחי הוא "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ורציתי לציין שהשאלה "איפה הנשמה שלי"? חשובה כבר בשלב הראשוני הזה של חיינו. עבדתי עם הרבה מאד אנשים שהגיעו לחיים האלו בלי כל חלקי נשמתם וככל שנדון בנושא יגיעו סיפורים בהתאם. אז קחו ברצינות את החשיבות של השאלה.

בואו ונתחיל את הנושא העצום והחשוב הזה של הפרייה, עוברות ולידה; נושא שלא רק ימלא פוסטים רבים, אלא גם יוביל אותנו לנושאי משנה חשובים לא פחות. 

בנוסף להיסטוריה הגלגולית שיש לכל אחד מאיתנו, שאותה אנחנו מביאים לחיים הנוכחיים, בנוסף למצב בו אנו נמצאים אחרי המוות האחרון שלנו, הרי שהנתיב ורמת המודעות עמה אנחנו מגיעים ונכנסים לרחם אימנו, שוהים בו ויוצאים ממנו, הוא זה שיכול לקבוע את איכות החיים שלנו. המוות האחרון שחווינו לפני שהגענו להפרייה הנוכחית נותן את הצבע.

רוב האנשים שנשאלים על השלב הראשון הזה בחייהם אינם יודעים עליו דבר. את חלקם אני שולחת, אם זה אפשרי, לבדוק עם אמותיהם. כשזה קורה זה תמיד מרתק, הן לאדם והן לאמו – אז אם יש לכם אפשרות לכו ובדקו את זה.

בפוסט הזה כמו שציינתי נתחיל בהפרייה. אני רוצה לציין שכשאני כותבת “הפרייה” אני מדברת על הפרייה טבעית שמביאה להריון טבעי. כשאגע בנושא של הפרייה מלאכותית – נושא מרתק מפרספקטיבה אנרגטית -  אכתוב במפורש הפרייה מלאכותית. 

כל הפרייה היא תנועה. מכאן שהיא יכולה להיות תנועה אוטומטית או תנועה מודעת.

אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את הפוסט על ההבדל בין תנועה מודעת לתנועה אוטומטית. 

מכרה ביקשה ממני לבוא לביתה ולספר לקבוצת אנשים על דעותי בקשר לנשמות, לגלגולי חיים, על התיראפיה בה אני עוסקת ועוד. הגעתי למפגש והמכרה אמרה שבתה בת השתים-עשרה מבקשת להשתתף ושאלה אם יש לי התנגדות. מובן שהסכמתי, כי ילדים סקרנים מביאים עמם משב רוח מרענן.

בניגוד למבוגרים שהשתתפו באותו ערב הילדה שאלה שאלות ללא הרף וזה שימח אותי מאד. אחת הבקשות שלה היתה שאסביר כיצד קורה שילד מוכה בוחר להגיע למשפחה שמכה אותו.

אחד מהדברים העצובים שנאלצתי להסביר לילדה היה שרוב האנשים בעולם אינם בוחרים את הגלגול הבא שלהם בחירה מודעת. הרבה נשמות נמצאות בתנועה אוטומטית ובלתי-מודעת מרגע מותן והרבה מהן אפילו לא מודעות שהן מתות ופשוט חגות בסביבה כעלה נידף.

על נשמות משוטטות אכתוב בפוסא אחר.

 

נשמה יכולה לבחור בחירה מודעת להמשך מסעה רק אם היא צברה מספיק חומר עדין, מספיק חומר מודעות לקראת מותה, שעוזר לה להגיע למצב של בארדו. מהו בארדו? זו מילה טיבטנית שמתארת מצב ביניים של נשמה בין שני גלגולי חיים. להימצא במצב של בארדו דורש רמת מודעות מסוימת. רק במצב של בארדו נשמה מסוגלת לעצור, לבחון ולהחליט באופן בהיר ומודע יחסית באיזו הפרייה לבחור, איזו הפרייה יכולה לעזור לה להמשיך ולהתעדן עוד יותר .

במקרה של נשמה שמגיעה להורים מכים ההנחה היא שהנשמה התמגנטה מסיבה כזו או אחרת, או שהיא נסחפה להפרייה ולא בחרה באופן מודע. לעיתים ניתן אפילו למצוא שקורות גם "טעויות בניווט".

רק אם ישנה כמות מספקת של חומר עדין, דהיינו רמה מספקת של מודעות, אצל הנשמה או אצל ההורה, אפשר לבחור את ההפרייה המתאימה. זה אומר שבכל שאר המקרים ההפרייה, עבור הנשמות, היא חלק מתנועה אוטומטית.

הורים בהתכוונות מודעת יכולים לפתוח נתיב לנשמה. הורים מודעים שמקיימים יחסי מין עם התכוונות להפרייה יכולים "לקרוא" לנשמה, לעזור לנשמה להגיע אליהם על מנת ששני הצדדים, הן הילוד שיוולד והן ההורים, יוכלו להתפתח יחדיו.

אדם שעושה רגרסיה להפרייה שלו יכול לקלוט מה קרה ולהסביר לעצמו דברים שאין כל דרך אחרת להבין.

למטופלים שאומרים לי לעיתים שהם כלל אינם מבינים את הקשר בינם לבין משפחתם אני ממליצה לחזור לרגע ההפרייה שלהם. אחרי התבוננות בהפרייה שלהם, בצורה שהם הגיעו  להורים שלהם ולמשפחה הספציפית, קל להם יותר להבין.

מטופלים שחזרו לרגע ההפרייה שלהם הבינו הרבה דברים על עצמם, על התנהגויות שלהם ולעיתים של הסביבה ועל החיים שלהם. צריך לקחת בחשבון שהאופן והסיבות שהביאו את הנשמה להפרייה ספציפית יכולים להצביע על תבניות רבות בהמשך חייה. אם אדם חוזר לרגע ההפרייה באופן מודע ובוחן ובודק אותה, זה מאפשר להבין את נקודת ההתחלה של החיים האלו כי הפרייה הינה נקודה חשובה בחיי נשמה, ממש כמו רגע המוות.

ניתן לבדוק את רגע ההפרייה שלנו אצל אמנו וכל אם יכולה, בתהליך של רגרסיה, לבדוק את רגעי ההפרייה של ילדיה אצלה.

אמהות רבות שעבדו איתי ובדקו את רגע ההפרייה של ילדיהן, למדו להבין את הילדים בצורה טובה יותר.

הגיעה אלי אשה גרושה, שרצתה לטפל במספר דברים בחייה. היא סיפרה בראיון שהיא אם לשלושה ילדים בוגרים: שתי בנות ובן. בתה הגדולה הינה נוחה, נעימה והיה קל מאד לגדל אותה. הבן שהינו הילד השני הוא שמח וטוב לב ואילו בתה הצעירה, השלישית בסדר הלידה, קשה בחיים, עצובה, כעוסה וממורמרת רוב הזמן. אחיה לא מבינים אותה והיא חייבת להודות שאפילו היא אינה מבינה מה קורה לה.

עבדנו תקופה ביחד וטיפלנו בנושאים שונים. אחד מהדברים שהצעתי לה היה לבדוק את רגע ההפרייה שלה אצל אמה כי זה מענין ויסביר לה דברים רבים. אחרי העבודה שלה כשהיא ראתה את היתרונות של החזרה לרגע ההפרייה היא התענינה באפשרות לבדוק את ההפרייה של ילדיה אצלה.

היא בקשה להתחיל עם ההריון של הבת השלישית מתוך תקוה שהדבר יעזור לה להבין אותה טוב יותר.

בדקנו את החיים של האשה באותה תקופה וראינו שהיא עצמה היתה עצובה, כעוסה וממורמרת בגלל בעלה. היא הרגישה שהוא זונח אותה. היא חשבה שהוא מנהל רומן עם מישהי בעבודה ואילו הוא התחיל, באותה תקופה, לשתות לשכרה יותר ויותר.

היחסים ביניהם היו מעורערים והיא החלה לחשוב על גירושים. הוא לא הסכים ורצה לשקם את היחסים אבל לדבריה היו אלו רק מילים ובפועל לא קרה שום שינוי.

ערב אחד הוא חזר הביתה שתוי קצת יותר מהרגיל והכריח אותה לקיים איתו יחסי מין. היא סיפרה ששני הילדים ישנו והיא לא רצתה לריב או לצעוק על בעלה אז היא הסכימה.

מאחר והם לא קיימו יחסי מין תקופה ארוכה היא לא השתמשה באמצעי מניעה.

בתהליך הרגרסיה שעשינו היא ראתה שההפרייה של הבת קרתה באותו לילה בזמן שהיא היתה עצובה, כעוסה וממורמרת על מה שקורה. 

 האשה לא יכלה לראות מה הביא את הנשמה של הבת להפרייה מסוג כזה והאם קרה משהו ברגע המוות האחרון של בתה שגרם לה להתמגנט לאנרגיה שהיתה בהפרייה הספציפית הזאת או האם היא – הבת – היא כזאת בגלל שהנשמה שלה ספגה לתוכה את הרגשות הללו מאמה ברגע ההפרייה. (לתופעה כזאת אנחנו  קוראים הפנמה עליה נרחיב בעתיד באחד הפוסטים כי זו תופעה מענינת שצריך להיות ערים ומודעים אליה). אלו דברים שניתן יהיה להבין רק אם הבת תבדוק את ההפרייה מהצד שלה. 

כשפגשתי את האשה בהמשך היא דיווחה שהיא סיפרה לבתה על כל מה שקרה אבל היא לא יודעת אם הבת תחליט לבדוק את זה מהצד שלה. לה לא היה ספק שהתהליך עזר לה להבין את בתה טוב יותר ולהתנהג בהרבה יותר אהבה וחמלה הן כלפי עצמה והן כלפי בתה. 

נמשיך את הנושא של "להכנס ולצאת מהרחם" בפוסטים הקרובים ועד אז אני מקוה שתהנו מהאור, מהאהבה ומהחמלה שאני שולחת לכם

אסתי