חיבורים אנרגטיים – סיפור אמיתי

איפה הנשמה שלי?

אל תשכחו לעצור, לבדוק ולנסות לענות על השאלה. 

בפוסט האחרון ניסיתי להסביר לכם, קוראי היקרים, את החשיבות של ניתוק החיבורים האנרגטיים . בפוסט הנוכחי אני רוצה לספר לכם סיפור אחד מיני רבים בתקוה שזה יעזור לכם להבין טוב יותר למה התכוונתי. במשך הזמן אביא סיפורים נוספים מזוויות שונות.

אשה כבת ארבעים הגיעה אלי וביקשה שאעזור לה להתמודד עם מחלתו הקשה של אביה. היא אמרה שהיא יודעת שהוא הולך למות והיא זקוקה לכלים להכין את עצמה לקראת זה. הסברתי לה שכאשר אדם עומד למות הדבר הראשון שיש לעשות היא לנתק אותו אנרגטית מכל המשפחה ומכל אדם משמעותי בחייו על מנת לאפשר לו לעזוב את העולם בלי שום קשרים אנרגטיים שעלולים להפריע לו להמשיך במסע, והניתוק נכון גם לגביה. הדבר החשוב ביותר שהיא יכולה לעשות זה לנתק אותו אנרגטית ולשחרר אותו לדרכו. זה יקל עליו ועליה כאחד. בשכל היא הבינה מה שהסברתי ואמרה:"כן, אעשה זאת" אבל כשבדקנו את החיבורים האנרגטיים ביניהם היא ראתה שהוא מחובר אליה באזורים שונים בגופה ושגם היא מחוברת אליו.

ממש לפני הניתוק היא העלתה שאלה: "אם הוא לא יהיה מחובר אלי הוא לא יוכל ל"להנות" מהאנרגיה שלי?" התשובה היתה: "נכון, את תפסיקי לספק לו את האנרגיה הזו שלך". זה מאד הפחיד אותה. היא הרגישה שהתפקיד שלה כבתו היא לספק לו את האנרגיה הזו עד מותו. היא הרגישה שאם היא תנתק אותו ממקור האנרגיה הזו הוא ימות.

שאלתי אותה האם היא באמת חושבת שאם היא תמשיך לספק לאביה את האנרגיה שלה הוא לא ימות. היא ענתה שהיא יודעת שהוא ימות אבל אולי אפשר לדחות את זה. שאלתי אותה אם היא לא חושבת שהאנרגיה שהיא מספקת לו אולי שומרת אותו בחיים אבל יותר ממה שהוא היה רוצה. אולי עדיף שיפסיק לסבול? ומה היא חושבת יקרה לחיבורים הללו כשהוא ימות? היא ענתה בכנות שאינה יודעת.

שאלה נוספת שעלתה היתה האם היא מודעת לעובדה שכאשר היא זולגת אנרגיה איך זה משפיע עליה? מה זה עושה לה? לחייה? לתא המשפחתי שלה?

אנשים בעולם שלנו שכחו למות בצורה נכונה. זו הסיבה בגללה מוות תמיד מלווה עם פחד גדול: הפחד של הגוף מכליה.

זה משפיע על ההתנהגות של בני אדם לאורך כל חייהם וכמובן על רגע מותם. אני אחזור וארחיב על הנושא של כיצד למות נכון בהמשך הפרסומים של בלוג זה.

אני אגדיר את הנושא: "למות נכון - אומנות נשכחת."

האשה החליטה לנתק את עצמה אנגרטית מאביה ולהסביר לו מה שהיא עשתה ולמה. אחרי הניתוק היא עטפה את האבא באנרגיה של אור, אהבה וחמלה וראתה שהוא נהנה מהתחושה הזו. הסברתי לה שזה בדיוק מה שהיא יכולה לעשות כל יום עד מותו – היא יכולה להתחבר ליקום ולעטוף אותו באנרגיה הזו של אור, אהבה וחמלה. זו לא אנרגיה שלה אלא של היקום וזה יכול להרגיע את אביה ולשמח אותו. יותר מכך, זה לא ירוקן אותה. היא תתפקד רק ככלי להעברת אנרגיה ותוכל להנות גם היא מהעובדה שאנרגיה עדינה עוברת דרכה.

אין ספק שמשלוח אנרגיה של אור, אהבה וחמלה הוא כלי מדהים שעומד לרשות כל אחד מאיתנו; כמו גם לאותם אנשים שמקבלים את האנרגיה, כפי שכבר ציינתי בפוסטים קודמים.

זוהי אנרגיה יקומית בשלושה רבדים שונים: רובד רחב ופתוח של אור יקומי, רובד של אהבה, שהיא אנרגיה ממוקדת יותר שמגיעה מישויות-אור והרובד של חמלה – רובד ביניים שהוא כגשר  בין היקום לאנשים.

אין ספק שאם אדם שנוטה למות יקבל אנרגיה של אור, אהבה וחמלה באופן מודע כל יום זה יכול להרגיע גם אותו וגם את נשמתו. פעולה מסוג זה אינה יוצרת חיבור אנרגטי לאדם אליו אנחנו שולחים את האנרגיות העדינות האלו. 

באשר לאשה,שליחת אור,אהבה וחמלה לאביה היה כלי טוב יותר ויעיל יותר מאשר לספק לו את האנרגיה שלה.

אחרי הניתוק האשה הרגישה הקלה גדולה בעיקר באזורים בגופה שהיו מחוברים קודם לאביה. בפגישות שלאחר מכן היא דיווחה שהיתה לה שיחה טובה עם האבא. היא שיתפה אותו בהבנות שלה ובעבודה שהיא עשתה. היא סיפרה שהוא הגיב עם חיוך ואור בעיניים והיא בטוחה שהיתה הבנה גם מצידו. היא הוסיפה שהיא הרגישה שמרגע זה ואילך יהיה לה יותר כוח להכין אותו ואת עצמה לקראת עזיבתו, מעבר לניתוק עצמו. הסכמנו שהיא תדאג לעטוף אותו כל יום באנרגיות של אור, אהבה וחמלה. היא הבינה שאנרגיה זו שבאה מהיקום תזין את נשמתו ותעזור לה להתחבר לאנרגיה שתזין גם אותה. בנוסף סוכם שהיא תנסה לעבוד עם אביה על ניתוקים אנרגטיים נוספים, עד כמה שהוא יוכל לעשות.

בנוסף היא תנסה להכין אותו עד כמה שניתן לרגע המוות עצמו ולהגיע איתו להסכמה שכאשר ימות היא תבקש מהיקום עזרה בליווי הנשמה שלו.

האשה סיפרה שהניתוק מאביה, שליחת אנרגיות עדינות אליו וההכנה שלו למוות היו הכלים הטובים ביותר שעזרו לה להתמודד עם הסיטואציה. במקום לשבת ולבכות אותו, להרגיש חסרת אונים ומלאה ברגשות, זה איפשר התבוננות, מודעות ועבודה חיובית.

מספר חודשים אחרי שהאב נפטר היא סיפרה לי שברגע המוות היא היתה מודעת לנשמתו של האב וכמו שסוכם ביקשה מהיקום ליווי עבורה והכל מסביב היה מלא באור, באהבה ובחמלה. כל התהליך איפשר לה להתמודד עם חודשי המחלה והפטירה עצמה.

אני שולחת לכולכם אור, אהבה וחמלה

אסתי