הלם קרב

איפה הנשמה שלי?

זו שאלה שכל חייל, כל אדם שחוזר מאזור קרבות, צריך לשאול את עצמו.

בעקבות התופעה של "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה" עלולים לקרות, כמו שציינתי בפוסט הקודם, מספר דברים: שהנשמה חזרה למקומה, שהיא חזרה למקומה אבל אינה מסונכרנת , שהיא לא חזרה כלל ויש "חלקים חסרים", שהיא לא חזרה כלל וחומר אחר נכנס במקומה כ"הידבקות". כל אחד משלושת המצבים האחרונים הינו למעשה טראומה שיוצרת אצל האדם פצע אנרגטי. 

בפוסט הזה אני רוצה לכתוב על התופעה של הלם קרב. חלק מהאנשים יקראו לזה תסמונת פוסט טראומטית. אני אטען כי כל מצב שנגדיר כתסמונת פוסט טראומטית הוא למעשה מצב שנוצר בעקבות התופעה של "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה".

בעבר כינו את המצב של תסמונת פוסט טראומטית – הלם קרב, כי אכן זה מה שבאמת קורה: החייל הפגוע, או כל אדם אחר שהיה באזור קרבות, נכנס לסוג של הלם, נשימתו נעתקת ונשמתו פורחת.

אני רוצה לכתוב על המצב הזה מאחר ולצערי שמעתי על מיקרים רבים בהם, למרות הטיפולים מסוגים כאלו ואחרים, למרות תרופות כאלו ואחרות, אין הקלה והסבל הוא רב, רב מאד.

אני רוצה לטעון שעל מנת לעזור לאותם חיילים, על מנת להקל עליהם, על מנת לתת בסיס טוב כדי שכל שאר הטיפולים יוכלו להיספג, להיות יעילים ופוריים, יש לטפל ראשית בהחזרת נשמותיהם של החיילים האלו, שרבות מהן נשארו בשדה בקרב, מחכות לבעליהן.

חיילים שסובלים מהלם קרב, חיילים שסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית בעצם סובלים מכך שנשמתם פרחה ואף אחד לא דואג להחזירה.

מהנסיון הטיפולי שלי, החזרת הנשמה לבעליה שינתה לחלוטין את תהליך הריפוי ובסופו של דבר איפשרה לאדם לחזור לחיים תרתי משמע.

אני רוצה להדגיש שהתהליך של החזרת הנשמה הינו תהליך מודע; לא רק שהוא אינו מערב, בשום צורה, התערבות היפנוטית כלשהי וכדומיה - הוא מאפשר לנו, בנוסף להיותו תהליך של ריפוי, גם לאסוף רגעי מודעות לדלי שלנו.

כל אחד יכול להחזיר את נשמתו כי קל לאדם ולנשמה לזהות זה את זו.

במידה והחייל הלום הקרב סובל גם מהידבקות אנרגטית צריך קודם כל לשחרר ולנקות את ההדבקות, לפנות מקום לנשמה ואז להחזירה.

אני יודעת שאנשים רבים ירימו גבה כשיקראו את מה שכתבתי אבל מה אפשר להפסיד ממצב שגם כך הוא אבוד?

אם אתם מכירים חייל הלום קרב, אנא שתפו אותו, ספרו לו על האפשרות הזו אולי תוכלו לעזור לו לעבור מיאוש לתקוה כי זה עובד.

אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי