התעללויות מיניות ואונס

איפה הנשמה שלי?

שוב ושוב שאלו את עצמכם את השאלה הזו. אין שאלה חשובה ממנה.

בשני הפוסטים הקודמים כתבתי על הלם קרב ועל התסמונת של פוסט-טראומה כמיקרים פרטיים של "חלקים חסרים" ו/או "הידבקויות אנרגטיות". בפוסט הנוכחי אכתוב על התעללויות מיניות ואונס.

כמו מלחמה שהינה אירוע מאד קשה בחיי כל אדם שהשתתף או היה באזור קרבות, התעללות מינית או אונס הינם אירועים קשים, לעיתים הרבה יותר ממלחמה והרג. ישנם אנשים שחוזרים משדה הקרב מבלי לאבד את נשמתם או את חלקה, אבל אינני מכירה,עדיין, אדם שעבר התעללות מינית ובודאי לא אונס שלא איבד את נשמתו או חלק נכבד ממנה באירוע וסובל מתסמונות של פוסט-טראומה

.

ניסיתי להבין מדוע במיקרים של התעללות מינית ואונס זה קורה בצורה כל כך טוטאלית. אני בטוחה שאין לי את כל התשובות, אבל מה שכן ברור לי, הוא שבמיקרים האלו מתרחשת חדירה קשה,ברוטאלית  ואלימה ביותר לתחום הפרט, חדירה תרתי משמע למרחב האישי-פיזי-אנרגטי של האדם בו מתעללים. זוהי פעולה שגם אם הנפגעים לא מבינים לגמרי מה קורה, בגלל אותה תחושה של החדירה למרחב האישי של הקרבן, היא יוצרת באופן מיידי פחד גדול. התגובה – בכל המיקרים בהם טיפלתי עד כה בלי יוצא מן הכלל – היא שהנשימה נעתקה והנשמה פרחה.

כמו בפוסטים הקודמים אני רוצה לטעון, גם כאן, שכל המערך הטיפולי שניתן לאנשים שחוו התעללות מינית או אונס לא יכול להיות יעיל  במאת האחוזים אם לא יטפלו ברובד האנרגטי של הקרבנות. כל תהליכי השיקום יעזרו במידה כזאת או אחרת אבל בוודאי שלא ביחס ישיר להשקעה, אם לא ידאגו לבדוק איפה הנשמה,או רבדים ממנה שפרחו,של קורבנות ההתעללות.

בכל המיקרים בהם טיפלתי הדבר הראשון שבדקנו היה איפה הנשמה? בכל המיקרים בהם טיפלתי היה צורך למצוא אותה, לטפל בה ולהחזיר אותה לבעליה; ואז באופן ברור ביותר כל שאר הטיפולים היו יעילים יותר ופוריים יותר ואותם נפגעים חזרו למעגלי החיים שוב – תרתי משמע.

אני רוצה לציין שבמיקרים בהם הנשימה נעתקה והנשמה פרחה וחומר זר נכנס במקום והפך להידבקות היה צריך קודם כל לשחרר ולנקות את ההדבקות ורק אז ניתן היה להחזיר את הנשמה.

אם אתם מכירים מישהו שסבל מהתעללות מינית או אונס אנא שתפו אותו במידע הזה. אולי זה יעזור, ולו לאדם אחד.

בפוסטים האחרונים אני מעלה נושאים שהינן תופעות ישירות של נשמה שפרחה. בשלב זה אינני עדיין מפרטת ונותנת דוגמאות אלא רק מציינת אותם בפניכם לתשומת לב ראשונית. בהמשך יגיעו פירוטים ודוגמאות והדגשהץ

 

אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

פוסט טראומה בקרב ילדים בעוטף עזה

איפה הנשמה שלי?

התכוונתי השבוע לכתוב על התעללויות מיניות ואונס אבל אדחה את זה לשבוע הבא כי ראיתי כתבה של אלמוג בוקר בחדשות ערוץ 10 על התופעות של פוסט-טראומה אצל ילדים בעוטף עזה. החלטתי שחשוב יותר שאתייחס לזה אולי מה שאכתוב יוכל לעזור ולו לילד אחד.

בפוסט הקודם ציינתי את התופעה של הלם קרב או כפי שקוראים לה: חיילים שסובלים מתופעות של פוסט- טראומה. כתבתי בפוסט שגם אנשים שנמצאים באזור קרבות עלולים לסבול מהתופעה.

 ילדים בעוטף עזה סובלים מהלם קרב.

ילדים בעוטף עזה סובלים – כמו שאלמוג בוקר ציין – מתופעות של פוסט- טראומה.

ילדים בעוטף עזה, רובם ככולם סובלים מהתופעה של "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה" שקרתה להם לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש פעמים אלא הרבה הרבה פעמים. חישבו על זה. כל פעם שיש איזשהו רעש שעלול להפחיד אותם אזעקה, פיצוץ, נפילה קרובה, בהלה - מה קורה?

מי שכבר קרא פוסטים קודמים יכול כבר להסיק מה קורה. האם אנו בטוחים שבכל המיקרים בהם הילדים פחדו ואפילו רק מהקולות, הנשמה אכן חזרה למקומה?.

לפי סיפורים ששמעתי, קראתי, ראיתי בכתבות ומהפרספקטיבה שעל פיה אני בוחנת את המציאות ושכוללת את הרבדים האנרגטיים, ההנחה שלי היא שרוב רובם של הילדים, ולצורך הענין גם המבוגרים, נשימתם נעתקה ונשמתם פרחה ולא כולה, אם בכלל, חזרה למקומה.

מי שמכיר ילדים מעוטף עזה ורוצה לעזור להם לגדול שלמים ובריאים, העלו בפני הוריהם גם את האפשרות האנרגטית. הציעו להורים  לשאול את הילדים: "איפה הנשמה שלך?". מהנסיון שלי כמרפאה עם ילדים בהם טיפלתי, הם בדרך כלל יודעים למה הכוונה, הם בדרך כלל מבינים את השאלה והם בדרך כלל עונים בפשטות אמיתית. כל תשובה תוכל לתת להורים איזשהי אינדיקציה למצב האנרגטי של הילד שלהם שללא כל ספק הוא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על התופעות שנקראות פוסט-טראומה.

כמו שכבר כתבתי בעבר – ברגע שהנשמה או חלק ממנה יוחזרו למקומם יווצר בסיס אנרגטי יציב וזה יאפשר למערך הטיפול בילדים להיות קל יותר, יעיל יותר ופורה יותר.

אני רוצה להדגיש שוב, כמו בפוסט הקודם, שהתהליך של החזרת הנשמה הינו תהליך מודע שאינו מערב, בשום צורה, התערבות היפנוטית כלשהי ודומיה.

עם ילדים ישנם אמצעים רבים ומגוונים שמאפשרים לעשות את התהליך הזה  בצורה פשוטה ואפקטיבית.

אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

הלם קרב

איפה הנשמה שלי?

זו שאלה שכל חייל, כל אדם שחוזר מאזור קרבות, צריך לשאול את עצמו.

בעקבות התופעה של "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה" עלולים לקרות, כמו שציינתי בפוסט הקודם, מספר דברים: שהנשמה חזרה למקומה, שהיא חזרה למקומה אבל אינה מסונכרנת , שהיא לא חזרה כלל ויש "חלקים חסרים", שהיא לא חזרה כלל וחומר אחר נכנס במקומה כ"הידבקות". כל אחד משלושת המצבים האחרונים הינו למעשה טראומה שיוצרת אצל האדם פצע אנרגטי. 

בפוסט הזה אני רוצה לכתוב על התופעה של הלם קרב. חלק מהאנשים יקראו לזה תסמונת פוסט טראומטית. אני אטען כי כל מצב שנגדיר כתסמונת פוסט טראומטית הוא למעשה מצב שנוצר בעקבות התופעה של "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה".

בעבר כינו את המצב של תסמונת פוסט טראומטית – הלם קרב, כי אכן זה מה שבאמת קורה: החייל הפגוע, או כל אדם אחר שהיה באזור קרבות, נכנס לסוג של הלם, נשימתו נעתקת ונשמתו פורחת.

אני רוצה לכתוב על המצב הזה מאחר ולצערי שמעתי על מיקרים רבים בהם, למרות הטיפולים מסוגים כאלו ואחרים, למרות תרופות כאלו ואחרות, אין הקלה והסבל הוא רב, רב מאד.

אני רוצה לטעון שעל מנת לעזור לאותם חיילים, על מנת להקל עליהם, על מנת לתת בסיס טוב כדי שכל שאר הטיפולים יוכלו להיספג, להיות יעילים ופוריים, יש לטפל ראשית בהחזרת נשמותיהם של החיילים האלו, שרבות מהן נשארו בשדה בקרב, מחכות לבעליהן.

חיילים שסובלים מהלם קרב, חיילים שסובלים מתסמונת פוסט-טראומטית בעצם סובלים מכך שנשמתם פרחה ואף אחד לא דואג להחזירה.

מהנסיון הטיפולי שלי, החזרת הנשמה לבעליה שינתה לחלוטין את תהליך הריפוי ובסופו של דבר איפשרה לאדם לחזור לחיים תרתי משמע.

אני רוצה להדגיש שהתהליך של החזרת הנשמה הינו תהליך מודע; לא רק שהוא אינו מערב, בשום צורה, התערבות היפנוטית כלשהי וכדומיה - הוא מאפשר לנו, בנוסף להיותו תהליך של ריפוי, גם לאסוף רגעי מודעות לדלי שלנו.

כל אחד יכול להחזיר את נשמתו כי קל לאדם ולנשמה לזהות זה את זו.

במידה והחייל הלום הקרב סובל גם מהידבקות אנרגטית צריך קודם כל לשחרר ולנקות את ההדבקות, לפנות מקום לנשמה ואז להחזירה.

אני יודעת שאנשים רבים ירימו גבה כשיקראו את מה שכתבתי אבל מה אפשר להפסיד ממצב שגם כך הוא אבוד?

אם אתם מכירים חייל הלום קרב, אנא שתפו אותו, ספרו לו על האפשרות הזו אולי תוכלו לעזור לו לעבור מיאוש לתקוה כי זה עובד.

אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

 

חלקים חסרים

איפה הנשמה שלי?

בפוסט "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה" כתבתי שכאשר אנחנו עוברים בחיים חויה קשה, אירוע דרמטי, חויה יוצאת דופן כשלרגע נעצרת נשימתנו קורה לעיתים שנשמתנו - או חלקיק ממנה - פרחו. המשפט הזה לא נוצר סתם כך הוא מתאר תופעה שכיחה יחסית. 

אז יכולים לקרות מספר דברים:

הנשמה פרחה ואחרי שחזרנו לנשום היא חזרה למקומה והכל טוב.

הנשמה פרחה ואחרי שחזרנו לנשום היא חזרה למקומה אבל לא בסינכרון מלא עם הגוף הפיזי ושאר הרבדים שלנו. דבר שיכול לגרום לבעיות בריאותיות ואחרות.

הנשמה פרחה ואחרי שחזרנו לנשום היא, או חלקים ממנה, לא חזרו למקומם אלא נשארו בחוץ. זה מה שיגדיר את המצב שאני קוראת לו: "חלקים חסרים"

הנשמה פרחה ואחרי שחזרנו לנשום לא רק שהיא לא חזרה אלא שחומרים אנרגטיים אחרים שהיו בסביבה נכנסו ותפסו את מקומה ונדבקו אלינו. למצב הזה אקרא "הדבקויות אנרגטיות" וארחיב עליהן בפוסטים באים - זה נושא מרתק וחשוב לדעת עליו בגלל ההשלכות הקשות שיכולות להיות להדבקויות אנרגטיות על המצב הבריאותי, הנפשי או המנטלי של האדם.

מאחר ואירועים כאלו קיימים בחיי כל אחד מאיתנו תארו לעצמכם כמה כאלו עברנו במשך כל גלגולי החיים שלנו. 

פוסט זה פותח שני נושאים רחבים ביותר שאם תהיו מודעים להם תוכלו לעזור לעצמכם ולסובבים אתכם. אני אדון בהרחבה בנושאים הללו בהמשך כי הם משפיעים בצורה ישירה על איכות החיים של כל אדם. אם אנו מודעים להם, ניתן לטפל בתופעות השונות שהן תוצאה של העובדה שחלקיקי נשמה נעדרים, או של המצב שיש אצלנו אנרגיה שהיא זרה לנו ודבוקה אלינו, ועוד. תמשיכו לעקוב אחרי הפוסטים כי יהיו דברים שאולי יסבירו לכם תופעות שאתם מכירים ולא ידעתם ממה נבעו.

חשוב לציין שמודעות יכולה לעזור לנו להימנע ממצבים כאלו, ואם בכל זאת הם קרו היא יכולה לעזור לנו לתקן את המצב מהר ככל שניתן.

אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי