איפה הנשמה שלי?
עיצרו לדקה ושאלו את עצמכם שוב, "איפה הנשמה שלי" ? אל תתנו
לזה להיות עוד שורה שאתם רגילים כבר לראות בפתיחת הפוסט ולהתעלם ממנה באופן
אוטומטי. הזכירו לעצמכם לעצור, לקרוא אותה, לקחת את הזמן לענות עליה ולהמשיך עם
חייכם; במקרה הזה - להמשיך לקרוא את הפוסט.
אני יודעת שאני מנדנדת אבל לא תתחרטו אם תמשיכו לשאול את
עצמכם את השאלה הזו פעם אחר פעם. אם תעשו זאת לעיתים קרובות רק תוודאו שפעולה זו
לא הופכת להיות, אף היא, אוטומטית ולכן כדאי לעשות אותה עם התכוונות.
על התכוונות כחץ מנחה בזרימה האוטומטית של החיים –
אכתוב בפוסט נפרד.
אז,התרגיל הפרקטי שהצעתי בפוסט הקודם – ניסיתם אותו? איך זה
עבד?
אני מקוה שזה הלך טוב ושזכרתם לעצור בזמן או בנקודה במשך
היום עליה החלטתם מראש כי אם אכן זכרתם הרגע הזה הפך להיות רגע מודע.
למה? כי מה שבאמת עשיתם היה להחליט מראש על זמן בו תיזכרו
בעצמכם. עצרתם לפי החלטה מראש שלכם באמצע הזרימה האוטומטית של החיים , שהיא זרימה
חזקה וסוחפת. זכרתם, נשמתם ולרגע קט הרגשתם "אני פה"
למדתי שבאותם רגעים שבהם אנחנו עוצרים את הזרימה האוטומטית
עם החלטה מתוכננת מראש, אנחנו יכולים לשנות את כוון הזרימה, ולו לרגע, לזרימה
מודעת מכיוון שאנחנו החלטנו להיות נוכחים ברגע מסוים בתוך הזרימה של החיים שלנו.
בפעולת העצירה הזו, אפילו שהכל סביבנו משוגע, ממהר ועסוק מאד
איפשרנו לעצמנו להיות עירניים לגמרי לעצמנו ולהיות נוכחים.
לרגע קט הפכנו את התנועה למודעת.
תארו לעצמכם שהיינו מחליטים שאנחנו רוצים הרבה רגעים כאלו?
תארו לעצמכם שהיינו יכולים להאריך את משך הזמן של רגעים אלו?
לא צריכים הרבה כסף, סדנאות למיניהן, גורו ותירוצים על מנת
להתחיל ולהשקיע באיסוף של רגעי מודעות לדלי שלנו – יכולים להתחיל עכשיו.
אני שולחת אור, אהבה וחמלה
אסתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה