תנועה מודעת

איפה הנשמה שלי?

כשאנחנו מתחילים לקרוא פוסט לשאול את השאלה הזו יכול להיות חלק מהזרימה האוטומטית שלנו או שזה יכול לההיפך ולהעשות נקודת שינוי מתנועה אוטומטית לתנועה מודעת.

אם אתם באמת עוצרים, לוקחים נשימה עמוקה,  זוכרים את עצמכם, שואלים את השאלה, מתבוננים ואפילו מנסים לענות יכול להיווצר רגע מודע בתנועה אוטומטית.היו ערים לנוכחות שלכם כמה שיותר ואז יש לשער שתחזרו מיד לזרימה האוטומטית.

אני מקוה שכבר הבנתם שהתנועה האוטומטית היא הזרימה הטבעית של הקיום. זו הדרך שהדברים בתוכנו וסביבנו מתנהלים לטוב ולרע. את רובם אנחנו לא יכולים ולא היה רצוי שננסה לשנות. זהו הנתיב הטבעי של דברים. אז מה שאני אומרת זה שאם אנחנו רוצים להיות מודעים במובן מסוים אנחנו בעצם צריכים ללכת נגד התנועה האוטומטית. כן, זה בדיוק מה שאני מציעה.

מישהו אמר פעם: "רק דגים מתים שוחים עם הזרם"

איך אנחנו יכולים להיות עם תחושה של חיות ונוכחות בזרימה האוטומטית של העולם סביבנו?

אם אנחנו רוצים להיות מעשיים ויעילים הייתי אומרת שהדרך הפשוטה ביותר להתחיל תהיה לאסוף עוד ועוד דקות של מודעות מהסוג הזה ובמשך הזמן ללמוד כיצד להאריך אותן.

ישנה אימרה יפה נוספת שאומרת: "שאנשים הינם כמו נוצה בנשמתו של הבורא".

כולנו צריכים ללחום ולהאבק על מנת שנהיה לפחות נוצה מודעת.

אם ניזום, נתכנן מראש ונזכור לבצע יותר ויותר רגעי עצירה כאלו במשך היום זה יעזור לנו להיות מודעים לפחות בנקודות אלו בתוך החיים שלנו.

נסו !! זו התחלה טובה,פשוטה,זולה ויעילה אם אתם רוצים להיות מודעים כאשר סביבכם החיים משוגעים.

אני שולחת לכל אחת ואחד מכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

רגעי עצירה

איפה הנשמה שלי?

עיצרו לדקה ושאלו את עצמכם שוב, "איפה הנשמה שלי" ? אל תתנו לזה להיות עוד שורה שאתם רגילים כבר לראות בפתיחת הפוסט ולהתעלם ממנה באופן אוטומטי. הזכירו לעצמכם לעצור, לקרוא אותה, לקחת את הזמן לענות עליה ולהמשיך עם חייכם; במקרה הזה - להמשיך לקרוא את הפוסט.

אני יודעת שאני מנדנדת אבל לא תתחרטו אם תמשיכו לשאול את עצמכם את השאלה הזו פעם אחר פעם. אם תעשו זאת לעיתים קרובות רק תוודאו שפעולה זו לא הופכת להיות, אף היא, אוטומטית ולכן כדאי לעשות אותה עם התכוונות.

על התכוונות כחץ מנחה בזרימה האוטומטית של החיים – אכתוב בפוסט נפרד.

אז,התרגיל הפרקטי שהצעתי בפוסט הקודם – ניסיתם אותו? איך זה עבד?

אני מקוה שזה הלך טוב ושזכרתם לעצור בזמן או בנקודה במשך היום עליה החלטתם מראש כי אם אכן זכרתם הרגע הזה הפך להיות רגע מודע.

למה? כי מה שבאמת עשיתם היה להחליט מראש על זמן בו תיזכרו בעצמכם. עצרתם לפי החלטה מראש שלכם באמצע הזרימה האוטומטית של החיים , שהיא זרימה חזקה וסוחפת. זכרתם, נשמתם ולרגע קט הרגשתם "אני פה"

למדתי שבאותם רגעים שבהם אנחנו עוצרים את הזרימה האוטומטית עם החלטה מתוכננת מראש, אנחנו יכולים לשנות את כוון הזרימה, ולו לרגע, לזרימה מודעת מכיוון שאנחנו החלטנו להיות נוכחים ברגע מסוים בתוך הזרימה של החיים שלנו.

בפעולת העצירה הזו, אפילו שהכל סביבנו משוגע, ממהר ועסוק מאד איפשרנו לעצמנו להיות עירניים לגמרי לעצמנו ולהיות נוכחים. לרגע קט הפכנו את התנועה למודעת.

תארו לעצמכם שהיינו מחליטים שאנחנו רוצים הרבה רגעים כאלו?

תארו לעצמכם שהיינו יכולים להאריך את משך הזמן של רגעים אלו?

לא צריכים הרבה כסף, סדנאות למיניהן, גורו ותירוצים על מנת להתחיל ולהשקיע באיסוף של רגעי מודעות לדלי שלנו – יכולים להתחיל עכשיו.

אני שולחת אור, אהבה וחמלה

אסתי

שעת סיפור

איפה הנשמה שלי?  - אל תשכחו לשאול את השאלה הזו לפני שאתם ממשיכים.

מהי תנועה אוטומטית?

בעלי הוא מספר סיפורים במקצועו – סיפוראי כדבריו – הוא תמיד אומר שכשיש משהו שקשה להסביר אותו פשוט מספרים סיפור. אז הנה אחד.

מורה זקן ותלמידו הלכו בדרך ודיברו כשהתלמיד שאל את המורה: מהו השכל שלנו? מהן מחשבות? המורה אמר: "אענה כשיגיע הזמן"

כשעצרו לנוח תחת עץ עבות ביקש המורה מהתלמיד להביא לו קצת מים מהבאר.

התלמיד נענה בשמחה והלך לבאר הקרובה להביא מים. כשהגיע לבאר הוא ראה נערה יפהפיה מנסה להעלות מים כדי להשקות את העדר שלה. הוא עזר לה באדיבות, מהופנט מיופיה.

על מנת להודות לו על העזרה והאדיבות הזמינה אותו הנערה לכפר שלה והוא הסכים מיד.

כשהגיעו לכפר היא מיהרה להכיר אותו לאבא שלה שהיה ראש הכפר ואיש עשיר מאד.האב שהיה אסיר תודה על העזרה לבתו הזמין אותו להשאר ולהתארח בכפר.

הימים עברו, האיש התאהב בנערה , התחתן איתה ומהר מאד ציפה לבנו הבכור. אחרי הבן הראשון נולדו לו ילדים נוספים. כשחותנו נפטר הוא קיבל על עצמו את תפקיד ראש הכפר ומאחר והיה איש טוב וחכם הוא הביא לכפר פריחה ושגשוג.

יום אחד, בתקופת המונסונים, הגיעו גשמים עזים שגרמו להצפות קשות בכפר. הוא ראה כיצד המים עולים ושוטפים את הבתים, העדרים, אנשים צורחים, ילדיו מנסים להיתלות גבוה שהמים לא יסחפו אותם.הוא הרגיש שגם הוא נשטף ונסחף במים העולים מנסה להגיע ולתפוס את בתו הצעירה מנסה ומנסה ולא מגיע.

לפתע הרגיש טפיחה על השכם וכשהסתובב שמע את המורה אומר:"רק קצת מים".

תרגיל מעשי – זוכרים?

כל בוקר לפני שאתם מתחילים את היום תחליטו על זמן מסוים שבו תעצרו לדקה או שתיים ותנשמו עמוק. זו יכולה להיות שעה ספציפית עליה החלטתם, או נקודה מסוימת ביום - מה שמתאים לכם. אל תשתמשו באמצעים אלקטרונים על מנת להזכיר לכם את הזמן.

בדקו וראו האם אתם יכולים לעמוד במשימה הקטנה והפשוטה הזו. יהיה מענין לבדוק.

אני שולחת לכל אחד ואחת מכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

תנועה אוטומטית

איפה הנשמה שלי?

כמעט כל דבר בחיים שלנו הינו תנועה אוטומטית. החיים קורים סביבנו ובתוכנו.

הפלנטה, כוח המשיכה, טבע, יום ולילה, עונות השנה, זרימת הדם שלנו, הנשימה שלנו, ההרגלים שלנו, רגשות ועוד ועוד; הרשימה היא אינסופית והפוסט צר מלהכיל אותה.

עיצרו, קחו מספר דקות, הסתכלו סביב ופנימה עמוק בתוככם ועשו רשימה של מה אתם מגדירים אצלכם ובחיים שלכם כתנועה אוטומטית – זה יהיה מרתק.

אם תמשיכו לבחון את עצמכם במשך כמה ימים תמצאו יותר ויותר דברים שהינם אוטומטיים. נסו זאת.

אנחנו לא יכולים, וגם אסור לנו, לשנות את רוב התנועות האוטומטיות בחיינו מאחר והן יכולות להיות חשובות ויעילות כמו למשל האינסטינקטים שלנו.

מה אנחנו כן יכולים לשנות?מה אנחנו צריכים לשנות?

עיצרו, קחו נשימה ובידקו מה הייתם משנים בחייכם מאוטומטי למודע?

מהלך חיינו הוא אוטומטי. חישבו על כך: אנחנו נמצאים בנקודה מסוימת ביום, מאד פעילים ומאד עסוקים ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו בסוף היום מנסים לזכור איפה היינו כל היום? מה באמת עשינו?

האם זה קרה לכם אי פעם?

חבר סיפר לי פעם שכשהוא היה בן 27 הוא היה מחוייב למקצוע, בעל מוטיבציה חזקה ועבד קשה כל השבוע לקראת המנוחה של סוף השבוע ופתאום הוא מצא את עצמו ביום ההולדת ה-40 שלו.

אם היו לנו במשך היום רגעים שבהם היינו יכולים להיות מודעים לעצמנו אני מבטיחה לכם שבסוף היום המאד עסוק הייתם זוכרים אותם. והחשוב מכל הייתם זוכרים אתכם.

בפוסט הבא – שעת סיפור של לפני הרבה הרבה שנים.... ותרגיל פרקטי.

אני שולחת לכל אחד ואחת מכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי