התכוונויות כחיצים מאירים בזרימה האוטומטית של החיים.

איפה הנשמה שלי?

התכוונויות יכולות להיות חיצים מאירים שאנחנו יורים קדימה על מנת שילכו לפנינו בזרימה האוטומטית של החיים, בערפל הסובב אותנו, ויעזרו לנו לנווט את דרכנו. לכן התכוונויות הן בין הכלים האהובים עלי.

על מנת להגדיר התכוונות אנחנו חייבים ראשית לעצור לרגע או יותר, אנחנו צריכים להתבונן בעצמנו ולנסות להבין מה קורה לנו, למה אנחנו זקוקים ומה נרצה עבור עצמנו.

להגדיר התכוונות יכול להפוך לחגיגה של מודעות.

התכוונות יכולה להיות  מנוסחת עבור דברים קטנים ודברים גדולים, עבור דברים פרקטיים  או לדרך בחיים וכמובן לבקשת עזרה - כל עוד ההתכוונות הינה רצינית ובאה מצורך אמיתי. ההתכוונות צריכה להציג הגדרה מודעת, ברורה ובהירה של הצורך.

אחת מההתכוונויות ארוכות הטווח בחיים שלי היא שאמות יותר מודעת מאשר הייתי כשנולדתי. וללא ספק זהו לפיד ההולך לפני, מאיר ומגדיר את דרכי. הוספתי להתכוונות בקשת עזרה מאחר ורציתי שהיקום ידע שכל עזרה עם ההתכוונות הזו תתקבל בברכה.

גם אם הגדרנו ויצרנו התכוונות מודעת וברורה, זה לא אומר שלא יהיו מכשולים. זה גם לא אומר שלא נצטרך ל"שלם". ההתכוונות "צובעת" לנו את הנתיב, מאירה עבורנו את הדרך.

התכוונויות יכולות לא רק להאיר עבורנו; בכוחן אפילו לפתוח את הנתיב עבור דברים. התכוונויות מפלסות את הדרך מאירות וממרכזות בהגדרה שלהן את הכוון אליו אנרגיה שנמצאת סביבנו, ואשר אותה הגדרנו בהתכוונות,  תזרום. התכוונויות, בעצם הגדרתן, דורשות מאיתנו להיות מעורבים באופן פעיל בדברים אליהם אנחנו מתכוונים. כי על מנת להגדיר את ההתכוונות באופן רציני אנחנו צריכים לעצור, להתבונן,לבחון ואז להחליט.

לאחר שעצרנו ויצרנו התכוונות אנחנו צריכים למצוא את הזמן לחזור עליה. כל רגע שאנחנו יוצרים התכוונות וכל רגע שאנחנו מקדישים לחזור עליה הינם רגעי מודעות מאחר ואנחנו מבצעים משהו בהתכוונות ותוך כדי תשומת לב.

התכוונות + תשומת לב = מודעות

כמו שנאמר בהתחלה, על מנת ליצור התכוונות אנחנו עוצרים, מתבוננים, לומדים את עצמנו ומגדירים את הצרכים שלנו. מוצאים זמן לזכור ולחזור על ההתכוונות. כל אחד מהאלמנטים האלו הינו רגע מודע ויכול להיות עוד טיפה של מודעות שאנחנו יכולים להוסיף לדלי שלנו.

זו סיטואציה של  win win- יש לנו את ההתכוונות שיכולה לעזור לנו בצרכים שלנו ותוך כדי כך אנחנו אוגרים רגעי מודעות.

פשוט נסו והיווכחו.

זכרו – כל התכוונות היא למען ובעד עצמנו - לעולם לעולם לא כנגד אחרים.

אני שולחת לכל אחד ואחד מכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

אור, אהבה וחמלה – חמלה

איפה הנשמה שלי?

חמלה – המרכיב השלישי בכלי המדהים הזה.

הרבה אנשים טובים כתבו על חמלה, אישית אני אוהבת מאד את הכתבים של הדלאי-לאמה בנושא ואני רוצה להמליץ עליהם בחום ולעודד אתכם לקרוא וללמוד אותם. אבל, זה דבר אחד לקרוא על חמלה ודבר אחר לתרגל אותה. בפוסט הזה אני מתייחסת לאספקט האנרגטי של חמלה.

חמלה הינה חומר עדין אבל צפוף יותר ודחוס יותר מאור ואהבה. כשאני מתייחסת לזה כך אני מבליעה בדברי שמשמעות הדבר הזה היא שזהו חומר שהינו קרוב יותר אלינו, שקל יותר להתחבר אליו ולכן לא צריכה להיות סיבה שלא נצליח לתרגל אותו.

למה הכוונה לתרגל חמלה?מבחינתי הכוונה היא להשתמש באנרגיה מסוג זה כלפי עצמי וכלפי אחרים. זוהי אנרגיה שהיא מציאותית עבורנו, קרובה אלינו כך שכל אחד יכול להשתמש בה ולהפיק תועלת ממנה. היא יכולה להיספג ולהיטמע בקלות בכל דבר בפלאנטה ולעזור בריפוי.

כאשר אנחנו מתרגלים חמלה אנחנו יכולים להתחיל כמו בכל שאר האלמנטים שהזכרתי שבשלב ראשון – נעצור לרגע, ניקח נשימה עמוקה, נתחבר ליקום, ןנתכוון להעביר אור.

כשאנחנו מעבירים אור - כמו שתיארתי בפוסט קודם - צריך לנסות ולהתרחב כמו תעלה או צינור רחב ככל שניתן. פעולה זאת תהיה מאמץ, שלפחות בהתחלה יהיה קשה יותר להחזיק לאורך זמן. השלב הבא יהיה לנסות להתכוון ולהעביר אור שידרוש טיפה פחות מאמץ ואז כשאתם לא יכולים להחזיק יותר - פשוט תתכוונו ותעבירו חמלה.

אחרי שתשתמשו בכלי הזה לתקופה יהיה לכם קל יותר לתרגל אותו ולהרגיש נינוחים במאמץ.

כמו שכבר ציינתי קודם ראשית נסו לשלוח לעצמכם אור, אהבה וחמלה או את אחד מהמרכיבים לפחות. אני יודעת שלעיתים קל יותר לשלוח לאחרים מאשר לעצמנו אבל זה חשוב במקרה הזה שזה יקרה בסדר הזה.

בפוסט הבא אני אכתוב על כלי עוצמתי נוסף – התכוונות. בינתיים תרגלו את הכלי הזה על מנת שתהיו מוכנים להכיל כלי נוסף.

אני שולחת לכל אחת ואחד מכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

אור, אהבה וחמלה – אהבה

איפה הנשמה שלי?

אהבה – מילה גדולה להתחיל איתה ובוודאי רגש גדול. הבעיה היא שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים מהי אהבה אבל כשאני שומעת אנשים אומרים: "אני אוהב את ילדי" ו"אני אוהב את האוטו שלי" באותה נשימה, אני מרגישה שאף אחת מהמילים האלו אינה מבטאת את הדבר האמיתי.

אני רוצה להציע, במאמר קצר, לשנות את ההתייחסות כלפי אנשים ולנסות  "to care" קודם – מה שמצחיק זה שאין בעברית מילה מתאימה כדי לבטא את זה – הכוונה, במאמר ארוך למילה קצרה – שקודם יהיה איכפת לכם מהאנשים ואחר כך תמשיכו לאהבה. אני מצאתי במשך חיי שאחד מהתרגילים הכי קשים שעומדים לפני אנשים הוא התרגיל הזה: שימו את עצמכם במקומו של האחר. זוהי התמצית של האיכפתיות. זה אמור להיות פרקטי ואפשרי.

אהבה, כרכיב השני של הכלי "אור אהבה וחמלה", זו אנרגיה שהינה חומר דחוס וצפוף יותר מאשר אור ולכן אנחנו יכולים למצוא אותה קרוב יותר, מסביב לפלאנטה, ולא כחלקים מפוזרים ביקום העצום. אנחנו כמעט יכולים להרגיש את האנרגיה הזו, לספוג אותה בקלות ואפילו להתייחס אליה ישירות באמצעות חלקים מעצמנו.

כך, שכאשר אנחנו מתכוונים להתחבר ליקום על מנת להעביר אור, אנחנו יכולים להוסיף גם אהבה כאנרגיה קרובה יותר לפלאנטה. היא יכולה לבוא מישויות אור שנמצאות מסביב לפלאנטה והיא יכולה להפוך ולהוות גשר חי בינינו בני האדם ובין ישויות האור.

כל השליחים שהגיעו לפלאנטה כמו: זראתוסטרא, משה, ישו, מוחמד ואחרים הביאו את האנרגיה של אהבה לפלאנטה ולאנשים. אנחנו כבני אנוש צריכים לחקות אותם ולנסות להביא את האנרגיה הזו בכל נסיון של חיבור ליקום.

כמו שאמרתי בפוסט האחרון, כאשר אנחנו מעבירים אנרגיה מהיקום הנשמה והגוף שלנו מוזנים עם חומרי המזון הטובים ביותר שהם – אור ועכשיו גם אהבה.

כאשר אתם מבצעים רגעי עצירה שעליהם החלטתם מראש, או סתם עצירה לנשימה עמוקה נסו להתחבר ליקום ולשלוח אור ואהבה לעצמכם.

הצעד הבא, אחרי שתבינו את שלושת המרכיבים של הכלי הקסום הזה אתם יכולים להשתמש בו עבור אנשים אחרים, כי כל אחד מאיתנו יכול להנות מאנרגיה של אור אהבה וחמלה.

קודם תחוו את הכלי על עצמכם – כמו כל דבר שאנחנו צריכים לחוות ולנסות קודם כל על עצמנו לפני שמציעים לאחרים – ואז על המשפחה והחברים שלכם ואז תמשיכו ותרחיבו.

אני תמיד אומרת שכשאני משתמשת בכלי הזה אני למעשה עושה את זה ממניעים אנוכיים מאחר ובכל פעם שאני עוצרת, נושמת עמוק, מתחברת ליקום ושולחת אור, אהבה וחמלה, אני - וכל חלק בי - מרויחה מזה. שוב רווח כפול; ואף אחד לא יכול להפסיד משימוש בכלי. מעבר לזה גם אנשים אחרים מרויחים. כשכולם מרויחים  זה מצביע על כך שהדבר הינו אופטימלי.

בפוסט הקרוב אכתוב על חמלה ואז אסיים את המשולש.

אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

אור, אהבה וחמלה – אור

איפה הנשמה שלי?

אם אתם שואלים את השאלה ומבינים איפה הנשמה שלכם, מה שאתם יכולים לעשות באופן מיידי זה להתחבר ליקום בכל דרך שאתם רוצים. זיכרו שהתכוונות יכולה להיות חץ מנחה בזרימה האוטומטית של החיים, ובמקרה הזה - חץ מנחה בסבך המחשבות האוטומטיות.

השתמשו בהתכוונות שלכם להיות מחוברים ליקום מעצם הנסיון ליזום את זה.

חזרה לנשמה: נסו להתחבר ליקום ולשלוח אליה אור ובאופן מודע להפוך את עצמכם לתעלה שתאפשר לאנרגיה מהיקום לעבור דרככם. האנרגיה הזו הינה חומר עדין שאינו צפוף ודחוס כמו החומר בו אנחנו חיים על פני הפלאנטה. לכן, אנחנו חווים אותו כאור ואוורירי.

אל ההתאמה, הקורלציה, בין דחיסות וצפיפות החומר ובין מודעות אתייחס בפוסט אחר.

כך, כאשר אתם חושבים על הנשמה שלכם אתם יכולים להנות מכך שתתכוונו ותנסו להתחבר ליקום, ולאפשר לעצמכם להעביר עם התתכוונות שלכם אור דרך גופכם כדי להזין את נשמתכם ולאפשר תוך כדי כך גם לגוף להנות. האנרגיה הזו היא החומר המזין הטוב ביותר לנשמה.

למה? כי נשמות הינן מאותו מקור של חומר – ושוב, כן, גם על הנושא הזה ארחיב בפוסט אחר.

פשוט נסו שוב ושוב ושוב, גם אם אינכם מבינים איך או מה אתם בעצם מנסים. פשוט נסו לעשות זאת, נסו להתחבר גם אם אתם עושים זאת באופן מלאכותי.

בשני הפוסטים הבאים אכתוב על שני המרכיבים הנוספים של הכלי המדהים הזה.

אהבה שהיא הגשר בין שמיים וארץ, בינינו לבין היקום וחמלה שהיא השוליים עבור בני האדם.

אני שולחת לכל אחת ואחד מכם אור, אהבה וחמלה.

אסתי

תנועה מודעת

איפה הנשמה שלי?

כשאנחנו מתחילים לקרוא פוסט לשאול את השאלה הזו יכול להיות חלק מהזרימה האוטומטית שלנו או שזה יכול לההיפך ולהעשות נקודת שינוי מתנועה אוטומטית לתנועה מודעת.

אם אתם באמת עוצרים, לוקחים נשימה עמוקה,  זוכרים את עצמכם, שואלים את השאלה, מתבוננים ואפילו מנסים לענות יכול להיווצר רגע מודע בתנועה אוטומטית.היו ערים לנוכחות שלכם כמה שיותר ואז יש לשער שתחזרו מיד לזרימה האוטומטית.

אני מקוה שכבר הבנתם שהתנועה האוטומטית היא הזרימה הטבעית של הקיום. זו הדרך שהדברים בתוכנו וסביבנו מתנהלים לטוב ולרע. את רובם אנחנו לא יכולים ולא היה רצוי שננסה לשנות. זהו הנתיב הטבעי של דברים. אז מה שאני אומרת זה שאם אנחנו רוצים להיות מודעים במובן מסוים אנחנו בעצם צריכים ללכת נגד התנועה האוטומטית. כן, זה בדיוק מה שאני מציעה.

מישהו אמר פעם: "רק דגים מתים שוחים עם הזרם"

איך אנחנו יכולים להיות עם תחושה של חיות ונוכחות בזרימה האוטומטית של העולם סביבנו?

אם אנחנו רוצים להיות מעשיים ויעילים הייתי אומרת שהדרך הפשוטה ביותר להתחיל תהיה לאסוף עוד ועוד דקות של מודעות מהסוג הזה ובמשך הזמן ללמוד כיצד להאריך אותן.

ישנה אימרה יפה נוספת שאומרת: "שאנשים הינם כמו נוצה בנשמתו של הבורא".

כולנו צריכים ללחום ולהאבק על מנת שנהיה לפחות נוצה מודעת.

אם ניזום, נתכנן מראש ונזכור לבצע יותר ויותר רגעי עצירה כאלו במשך היום זה יעזור לנו להיות מודעים לפחות בנקודות אלו בתוך החיים שלנו.

נסו !! זו התחלה טובה,פשוטה,זולה ויעילה אם אתם רוצים להיות מודעים כאשר סביבכם החיים משוגעים.

אני שולחת לכל אחת ואחד מכם אור, אהבה וחמלה

אסתי