איפה הנשמה שלי?
בפוסט הזה אכתוב על תקופת העוברות.
אינני מחדשת לכם, אני מקוה, אם אומר שעוברים מרגישים, שומעים ויודעים הרבה על המתרחש סביבם. אחרי עבודה רבת שנים עם אנשים שחזרו לרחם אימם על מנת לחוות את העוברות שלהם באופן מודע, הם גילו כולם, בלי יוצא מהכלל, שהם הרגישו הרבה מאד דברים שקרו ברחם, שהם הרגישו את האם עצמה ואת מה שקורה לה כמו גם את הסביבה החיצונית. בדרך כלל העובר הרגיש כל אירוע שהאם עברה בזמן ההריון. לא תמיד תהיה לכך חשיבות גדולה אבל לעיתים בהחלט כן. במיקרים רבים העובר מרגיש שינויים במצב רוח של האם, את ההתנהגות של האב או של אנשים אחרים ועוד ועוד. כל האלמנטים האלו משאירים את רישומם אצל חלק מהאנשים, לטוב ולרע, ובחלקם זה לא כל כך נוגע; תלוי בסיפור האישי של כל אחד.
אמהות רבות כבר יודעות ומבינות היטב שכל מה שקורה להן ומחוץ לרחם משפיע על העובר. ישנה השתדלות רבה מצד האמהות לקחת את העובדה הזו בחשבון במשך כל זמן ההריון. כל מה שהעובר חווה, זה דרך האם. האקולוגיה סביב האם חשובה וצריך לראות מה משפיע עליה ומכך גם על העובר עד רגע הלידה.
כל הריון הוא אמנם שונה אבל ישנם דברים שחוזרים על עצמם, ופה אני רוצה לציין רק מספר נקודות בזמן שכדאי לשים לב אליהם, בין אם אנחנו אשה בהריון ובין אם אנחנו בודקים את עברנו כעוברים.
מה קרה,
1. כשנודע לאם שהיא בהריון. הרבה דברים עוברים עליה ברגע זה. מה התגובה שלה? זה עשוי להיות רגע חשוב, חיובי או שלילי.
2. אחרי ההכרה בהריון - האם היתה קבלה, שמחה, השלמה או שהיה רצון להפיל?.
3. כשהאם סיפרה לבן הזוג, לבעל, למשפחה - מה הייתה התגובה?
4. כשהאם נעשת כבדה?.
5. מרגע שהחלו הצירים והלידה?
6. כאשר הילוד מחוץ לרחם, מה היה הדבר הראשון שהוא/היא ו/או האם התחברו אליו?
בנוסף, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, לכל אחד יש את הסיפור שלו של "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ואני שוב לוקחת את ההזדמנות וממליצה בחום לכל אחד: אם יש לכם אפשרות נסו להגיע לסיפור הזה ואם את, קוראה יקרה שלי, הנך אם, ספרי או כתבי כל מה שאת יכולה על ההריונות שלך כדי שהסיפור יעמוד לרשות ילדיך.
בנוסף כאשר אנחנו מתייחסים לעצמנו כעוברים שחוו הריון או אם אנחנו מתייחסים להריון מנקודת המבט של האם צריך לקחת בחשבון שבכל תהליך הריון קיימים שני "טייפים": הטייפ של האם והטייפ של העוּבָּר. חשוב לדעת שהם שונים אבל כמובן גם נושקים אחד לשני ולעיתים אף מתערבבים זה בזה. חשוב ביותר, כאשר אנחנו בוחנים את הדברים, לדעת להפריד בין שני הטייפים. קורים מיקרים שבהם העובר מזדהה ומנכס לעצמו את הטייפ של האם – אלו הפנמות - ועד כמה שהדבר ישמע מוזר, גם להיפך, כלומר שהעובר הביא איתו חומרים מהחיים הקודמים שלו שהאם מזדהה איתם ומנכסת אותם לעצמה. סיפורים אמיתיים בהמשך הפוסטים.
הנושא של הפנמות בחיים שלנו הוא מאד חשוב ותתפלאו עד כמה אנשים חיים לפי הפנמות שאינן שלהם, שהם ניכסו לעצמם כמעט כמו הידבקות, ומתנהלים לפיהם – אבל זה כמובן פוסט אחר לגמרי שיגיע זמנו.
ובכל זאת סיפור אמיתי קצר להמחשה:
אשה בשנות הארבעים לחייה באה לשם טיפול בבעיות שונות שהציקו לה. בזמן השיחה היא אמרה שיש עניין קטן צדדי שהיתה רוצה להתייחס אליו; בעלה וחברותיה טוענים כלפיה שהיא איננה מסכימה לספר ולשתף אותם בדברים וזה מפריע ליחסים ביניהם.
היא אמרה שהיא אינה מבינה את זה; היא תופסת את עצמה כאשה פתוחה, דברנית ומשתפת. היא אמרה שאולי ישנה נקודה מסוימת שבה היא מרגישה חסומה. היא לא יודעת ממה זה נובע וממתי. זו איננה הבעיה החשובה ביותר לטיפול, אבל אם היא כבר בודקת את חייה ואת עצמה ומשקיעה בטיפול ובריפוי, היא מעונינת לבדוק גם את הענין הזה.
בקשתי ממנה לבטא את התחושה במשפט כלשהו והיא אמרה מיד: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".
בדקנו האם המשפט הזה בא מאירוע מסוים שהיא זוכרת או מרגישה בחייה אלה, אך לא העלינו דבר. בתהליך של רגרסיה היא בקשה לחזור לפעם הראשונה בה חוותה את התחושה שמלווה את המשפט. זה הביא אותה לעוברות ברחם אימה, לרגע בו נודע לאם שהיא בהריון איתה. התגובה הראשונה של האם היתה: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".
היה ברור שהתחושה והמשפט אינם שייכים לאשה עצמה אלא לאמה והיא, כעוברה, חוותה את התגובה של האם והפנימה אותה כשלה.
הסתבר שכאשר נודע לאמה שהיא בהריון היה לה כבר ילד בן ארבע בבית ובעל שחזר ממלחמה עם הלם קרב. התגובה של האם היתה שאסור לה לספר לסביבתה הקרובה שהיא בהריון על מנת שלא ילחצו עליה לעשות הפלה "ויקחו" ממנה את העובר; כי כולם בודאי יחשבו שיהיה לה קל יותר להתמודד עם המצב בבית ועם מחלת בעלה אם יהיה לה רק ילד אחד בלי תינוק נוסף.
עשינו תהליך של ניקוי מההפנמה עיבדנו ושיחזרנו את העוברות של האשה בלי המשפט הזה.
בשיחה שהיתה לה עם אמה אחרי התהליך, הסתבר שאכן האם לא סיפרה לאף אחד שהיא בהריון, אפילו לא לבעלה, עד שהיה מאוחר להפלה. היא סיפרה שבדיעבד התינוקת הביאה שמחה רבה לביתם; אביה נפטר כשהיא היתה בת שש.
האשה סיפרה שניקוי ההפנמה השפיע במהירות על התפיסה שלה את עצמה.
סיפור על השפעה של עובר על אם:
בשיחה ביני ובין אשה בשנות הארבעים לחייה הסתבר, שכשהיתה בהריון עם בתה הקטנה היה לה התקף של כאבי בטן כה חזקים עד שהיה חשש שהשיליה נפרדה, והזעיקו אותה לבית החולים. בבדיקות התברר שהכאבים נבעו מאבנים בכיס המרה. היא החליטה לשמור על עצמה באופן תזונתי עד אחרי הלידה ואז לראות מה אפשר לעשות.
אחרי הלידה הרופאים הציעו לה ניתוח להוצאת כיס המרה והדבר לא היה מקובל עליה. כשהיא בדקה את עצמה היא לא הצליחה למצוא סיבה ישירה להימצאות האבנים בכיס המרה. היא טיפלה בעצמה על ידי שתיית שתי כפיות שמן זית כל יום בתוספת קפסולה של לציטין והרבה מאד מים, בנסיון לעזור לאבנים להחליק החוצה.
היא לא ידעה כיצד זה עבד בדיוק, אבל לאחר תקופה האבנים נעלמו.
בשיחה שהיתה לנו הסברתי לה על החשיבות של תקופת העוברות שלנו והיא שאלה אם זה יכול להיות גם להיפך, כלומר שעובר ברחם ישפיע על האם. לשאלתי למה היא מתכוונת ענתה שהיא לא יודעת אם אבני המרה, שמהם סבלה בהריון עם בתה הקטנה, היו שם לפני ההריון, או שמשהו בהריון גרם להן להיווצר, והיא מעונינת לבדוק.
בדקנו אותה לפני ההריון וראינו שאין לה אבנים בכיס המרה אבל מרגע שנכנסה להריון הם החלו להיווצר טיפין טיפין. לא מצאנו משהו בחייה או בגופה שיכול היה להיות הגורם לכך.
בשלב מסוים בעבודה נדמה היה לה שהאבנים אינן כלל שלה ושכאילו העוברה מעבירה אותם ממנה אליה. לא היה הרבה מה לעשות מאחר והאבנים כבר לא היו בגופה אבל היה מענין לראות את זה.
המטופלת לא הסתפקה בזה אלא סיפרה לבתה על התהליך והציעה לבת לעבור אותו מהצד שלה ולראות האם יש התאמה. עבדתי עם הבת וגילינו שהיא הביאה את החומר האנרגטי של אבנים בכיס מרה מהגלגול הקודם שלה. זה השתקף בגוף האם. עם הבת עשינו תהליך של ניקוי האבנים לפני המוות על מנת שתגיע להפרייה הזו נקיה .
מאז פגשתי במקרים נוספים שבהם אם הושפעה מחומרים שהגיעו אליה מהעובר.
כמובן שכל מה שכתבתי על העוברות הוא רק קצה חודו של הנושא כי זהו רק פוסט בבלוג וקשה להרחיב על כל ההיבטים בפוסט אחד ובמקביל ואתכם הסליחה.
בפוסט הבא אנסה להביא מיקרים נוספים על מנת להמחיש את ההשפעות של תקופת העוברות.
אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה
אסתי
בפוסט הזה אכתוב על תקופת העוברות.
אינני מחדשת לכם, אני מקוה, אם אומר שעוברים מרגישים, שומעים ויודעים הרבה על המתרחש סביבם. אחרי עבודה רבת שנים עם אנשים שחזרו לרחם אימם על מנת לחוות את העוברות שלהם באופן מודע, הם גילו כולם, בלי יוצא מהכלל, שהם הרגישו הרבה מאד דברים שקרו ברחם, שהם הרגישו את האם עצמה ואת מה שקורה לה כמו גם את הסביבה החיצונית. בדרך כלל העובר הרגיש כל אירוע שהאם עברה בזמן ההריון. לא תמיד תהיה לכך חשיבות גדולה אבל לעיתים בהחלט כן. במיקרים רבים העובר מרגיש שינויים במצב רוח של האם, את ההתנהגות של האב או של אנשים אחרים ועוד ועוד. כל האלמנטים האלו משאירים את רישומם אצל חלק מהאנשים, לטוב ולרע, ובחלקם זה לא כל כך נוגע; תלוי בסיפור האישי של כל אחד.
אמהות רבות כבר יודעות ומבינות היטב שכל מה שקורה להן ומחוץ לרחם משפיע על העובר. ישנה השתדלות רבה מצד האמהות לקחת את העובדה הזו בחשבון במשך כל זמן ההריון. כל מה שהעובר חווה, זה דרך האם. האקולוגיה סביב האם חשובה וצריך לראות מה משפיע עליה ומכך גם על העובר עד רגע הלידה.
כל הריון הוא אמנם שונה אבל ישנם דברים שחוזרים על עצמם, ופה אני רוצה לציין רק מספר נקודות בזמן שכדאי לשים לב אליהם, בין אם אנחנו אשה בהריון ובין אם אנחנו בודקים את עברנו כעוברים.
מה קרה,
1. כשנודע לאם שהיא בהריון. הרבה דברים עוברים עליה ברגע זה. מה התגובה שלה? זה עשוי להיות רגע חשוב, חיובי או שלילי.
2. אחרי ההכרה בהריון - האם היתה קבלה, שמחה, השלמה או שהיה רצון להפיל?.
3. כשהאם סיפרה לבן הזוג, לבעל, למשפחה - מה הייתה התגובה?
4. כשהאם נעשת כבדה?.
5. מרגע שהחלו הצירים והלידה?
6. כאשר הילוד מחוץ לרחם, מה היה הדבר הראשון שהוא/היא ו/או האם התחברו אליו?
בנוסף, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, לכל אחד יש את הסיפור שלו של "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ואני שוב לוקחת את ההזדמנות וממליצה בחום לכל אחד: אם יש לכם אפשרות נסו להגיע לסיפור הזה ואם את, קוראה יקרה שלי, הנך אם, ספרי או כתבי כל מה שאת יכולה על ההריונות שלך כדי שהסיפור יעמוד לרשות ילדיך.
בנוסף כאשר אנחנו מתייחסים לעצמנו כעוברים שחוו הריון או אם אנחנו מתייחסים להריון מנקודת המבט של האם צריך לקחת בחשבון שבכל תהליך הריון קיימים שני "טייפים": הטייפ של האם והטייפ של העוּבָּר. חשוב לדעת שהם שונים אבל כמובן גם נושקים אחד לשני ולעיתים אף מתערבבים זה בזה. חשוב ביותר, כאשר אנחנו בוחנים את הדברים, לדעת להפריד בין שני הטייפים. קורים מיקרים שבהם העובר מזדהה ומנכס לעצמו את הטייפ של האם – אלו הפנמות - ועד כמה שהדבר ישמע מוזר, גם להיפך, כלומר שהעובר הביא איתו חומרים מהחיים הקודמים שלו שהאם מזדהה איתם ומנכסת אותם לעצמה. סיפורים אמיתיים בהמשך הפוסטים.
הנושא של הפנמות בחיים שלנו הוא מאד חשוב ותתפלאו עד כמה אנשים חיים לפי הפנמות שאינן שלהם, שהם ניכסו לעצמם כמעט כמו הידבקות, ומתנהלים לפיהם – אבל זה כמובן פוסט אחר לגמרי שיגיע זמנו.
ובכל זאת סיפור אמיתי קצר להמחשה:
אשה בשנות הארבעים לחייה באה לשם טיפול בבעיות שונות שהציקו לה. בזמן השיחה היא אמרה שיש עניין קטן צדדי שהיתה רוצה להתייחס אליו; בעלה וחברותיה טוענים כלפיה שהיא איננה מסכימה לספר ולשתף אותם בדברים וזה מפריע ליחסים ביניהם.
היא אמרה שהיא אינה מבינה את זה; היא תופסת את עצמה כאשה פתוחה, דברנית ומשתפת. היא אמרה שאולי ישנה נקודה מסוימת שבה היא מרגישה חסומה. היא לא יודעת ממה זה נובע וממתי. זו איננה הבעיה החשובה ביותר לטיפול, אבל אם היא כבר בודקת את חייה ואת עצמה ומשקיעה בטיפול ובריפוי, היא מעונינת לבדוק גם את הענין הזה.
בקשתי ממנה לבטא את התחושה במשפט כלשהו והיא אמרה מיד: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".
בדקנו האם המשפט הזה בא מאירוע מסוים שהיא זוכרת או מרגישה בחייה אלה, אך לא העלינו דבר. בתהליך של רגרסיה היא בקשה לחזור לפעם הראשונה בה חוותה את התחושה שמלווה את המשפט. זה הביא אותה לעוברות ברחם אימה, לרגע בו נודע לאם שהיא בהריון איתה. התגובה הראשונה של האם היתה: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".
היה ברור שהתחושה והמשפט אינם שייכים לאשה עצמה אלא לאמה והיא, כעוברה, חוותה את התגובה של האם והפנימה אותה כשלה.
הסתבר שכאשר נודע לאמה שהיא בהריון היה לה כבר ילד בן ארבע בבית ובעל שחזר ממלחמה עם הלם קרב. התגובה של האם היתה שאסור לה לספר לסביבתה הקרובה שהיא בהריון על מנת שלא ילחצו עליה לעשות הפלה "ויקחו" ממנה את העובר; כי כולם בודאי יחשבו שיהיה לה קל יותר להתמודד עם המצב בבית ועם מחלת בעלה אם יהיה לה רק ילד אחד בלי תינוק נוסף.
עשינו תהליך של ניקוי מההפנמה עיבדנו ושיחזרנו את העוברות של האשה בלי המשפט הזה.
בשיחה שהיתה לה עם אמה אחרי התהליך, הסתבר שאכן האם לא סיפרה לאף אחד שהיא בהריון, אפילו לא לבעלה, עד שהיה מאוחר להפלה. היא סיפרה שבדיעבד התינוקת הביאה שמחה רבה לביתם; אביה נפטר כשהיא היתה בת שש.
האשה סיפרה שניקוי ההפנמה השפיע במהירות על התפיסה שלה את עצמה.
סיפור על השפעה של עובר על אם:
בשיחה ביני ובין אשה בשנות הארבעים לחייה הסתבר, שכשהיתה בהריון עם בתה הקטנה היה לה התקף של כאבי בטן כה חזקים עד שהיה חשש שהשיליה נפרדה, והזעיקו אותה לבית החולים. בבדיקות התברר שהכאבים נבעו מאבנים בכיס המרה. היא החליטה לשמור על עצמה באופן תזונתי עד אחרי הלידה ואז לראות מה אפשר לעשות.
אחרי הלידה הרופאים הציעו לה ניתוח להוצאת כיס המרה והדבר לא היה מקובל עליה. כשהיא בדקה את עצמה היא לא הצליחה למצוא סיבה ישירה להימצאות האבנים בכיס המרה. היא טיפלה בעצמה על ידי שתיית שתי כפיות שמן זית כל יום בתוספת קפסולה של לציטין והרבה מאד מים, בנסיון לעזור לאבנים להחליק החוצה.
היא לא ידעה כיצד זה עבד בדיוק, אבל לאחר תקופה האבנים נעלמו.
בשיחה שהיתה לנו הסברתי לה על החשיבות של תקופת העוברות שלנו והיא שאלה אם זה יכול להיות גם להיפך, כלומר שעובר ברחם ישפיע על האם. לשאלתי למה היא מתכוונת ענתה שהיא לא יודעת אם אבני המרה, שמהם סבלה בהריון עם בתה הקטנה, היו שם לפני ההריון, או שמשהו בהריון גרם להן להיווצר, והיא מעונינת לבדוק.
בדקנו אותה לפני ההריון וראינו שאין לה אבנים בכיס המרה אבל מרגע שנכנסה להריון הם החלו להיווצר טיפין טיפין. לא מצאנו משהו בחייה או בגופה שיכול היה להיות הגורם לכך.
בשלב מסוים בעבודה נדמה היה לה שהאבנים אינן כלל שלה ושכאילו העוברה מעבירה אותם ממנה אליה. לא היה הרבה מה לעשות מאחר והאבנים כבר לא היו בגופה אבל היה מענין לראות את זה.
המטופלת לא הסתפקה בזה אלא סיפרה לבתה על התהליך והציעה לבת לעבור אותו מהצד שלה ולראות האם יש התאמה. עבדתי עם הבת וגילינו שהיא הביאה את החומר האנרגטי של אבנים בכיס מרה מהגלגול הקודם שלה. זה השתקף בגוף האם. עם הבת עשינו תהליך של ניקוי האבנים לפני המוות על מנת שתגיע להפרייה הזו נקיה .
מאז פגשתי במקרים נוספים שבהם אם הושפעה מחומרים שהגיעו אליה מהעובר.
כמובן שכל מה שכתבתי על העוברות הוא רק קצה חודו של הנושא כי זהו רק פוסט בבלוג וקשה להרחיב על כל ההיבטים בפוסט אחד ובמקביל ואתכם הסליחה.
בפוסט הבא אנסה להביא מיקרים נוספים על מנת להמחיש את ההשפעות של תקופת העוברות.
אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה
אסתי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה