הפרייה, עוברות , לידה – עוברות, היבטים נוספים

איפה הנשמה שלי?

אני מבקשת להדגיש בפניכם את השאלה ולהזכיר לכם כל פעם מחדש: זו שאלה חשובה, תתייחסו אליה ברצינות - היא יכולה לשנות את חייכם ותמיד לטובה.

דיברנו בפוסט הקודם על עוברות ובפוסט הנוכחי אני רוצה להביא שני סיפורים מורכבים שיש להם נגיעה לעוברות מהיבטים נוספים. 

אני רוצה לומר שכאשר אנחנו מטפלים באדם הן בהפרייה שלו, הן בעוברות שלו, הן בלידה וכמובן בתקופה שאחרי, תמיד ישנם אלמנטים נוספים שיכולים להסביר תופעה כזאת או אחרת, יכולים להסביר מכאוב, הרגל, מחשבה, התנהגות ועוד ועוד. אבל צריך להתחיל ממשהו: לבחון, להבין ולטפל בזה ואז לבחון שוב, להבין דברים נוספים ולטפל בהם. אין זבנג וגמרנו. התהליך בו אנו עוסקים הוא קילוף קליפות שלב אחר שלב על מנת להגיע לליבה. התהליך עצמו הוא לא רק טיפולי שעוזר ומקל אלא גם תהליך של התבוננות ובחינה עצמית מתוך תקוה שזה יעזור לנו להכיר את עצמנו טוב יותר:

מי אנחנו? מה אנחנו עושים פה? למה באנו? לאן פנינו מועדות? ומה כל הסיפור הזה של החיים שלנו? 

אם נחזור לסיפורים על עוברות  אני רוצה לומר שוב שחשוב לזכור: כאשר אנחנו ברחם אנו קולטים הרבה מאד דברים מסביבת הרחם עצמו; חומרים שנמצאים ברחם, חומרים מהאם וממה שעובר עליה וחומרים מהסביבה החיצונית בכלל. החומרים הללו משפיעים עלינו ועל החיים שלנו, אבל לעיתים הם כלל אינם החומרים שלנו.

אשה בשנות הארבעים הגיעה לעבוד על מספר נושאים בחייה. בגיל שמונה עשרה היא אובחנה כסובלת מהפרעה טורדנית-כפייתית ( "אובססיב-קומפלסיב") כמו אימה והיא הבינה שזה גנטי.

אמרתי לה שאיני מתווכחת עם האבחנה שזה גנטי אבל אני מציעה לה שנבדוק ונראה, ממתי ואיך זה התפתח אצלה? האם היתה לכך סיבה מסוימת?

התופעה של "אובססיב-קומפלסיב" נגרמת מסיבות רבות, שמבחינה אנרגטית ניתן להגדיר את רובן כהדבקויות אנרגטיות שמשתתפות בחיי האדם באופן קבוע.

במקרה הנדון האשה זיהתה את התחלת התופעה ברחם אמה.

בתחילת העבודה האנרגטית היא בצעה ניתוקים של חיבורים אנרגטיים אך כשניסתה לנתק את עצמה מאימה היא לא הצליחה. היא ראתה שהן מחוברות על פני הגוף כולו ובתהליך הרגרסיה, כשבקשה לחזור לפעם האחרונה שבה היא לא היתה מחוברת לאם, היא הגיעה לתקופת העוברות ממש בראשית דרכה ברחם.

היא ראתה שבהפרייה נשמתה שלמה וממלאת את כולה. בתחילת ההתפתחות היא זיהתה בתחתית הרחם חומר שאינו שייך לה ואינו נוגע בה. בהמשך היא ראתה שכשהיא גדלה ומגיעה לחודש השלישי החומר החל לגעת בה והיא ראתה כיצד הנשמה שלה מתכווצת ככל שהחומר תופס יותר ויותר מקום בגוף המתפתח. בסוף החודש התשיעי היא ראתה שהחומר נמצא במקומות רבים בגופה בעוד הנשמה שלה מכווצת מאד.

האשה הבינה שהיא חיתה את כל חייה כשחומר אנרגטי ששייך לאמה השתלב אצלה והביא לאותן תופעות מהן אמה סובלת.

הידבקות שמגיעה מרחם אם הינה עמוקה בגלל היותה משולבת בגוף ברבדים רבים. אך יש עדיין אפשרות להקל מאד באמצעות עבודה מודעת של ניקוי ושחרור.

היא חזרה לרחם, לזמן שלפני שהחומר החל להידבק לגוף המתפתח. היא בקשה מישויות אור לעטוף אותה באור ריפוי שלא יאפשר לחומר להידבק. היא בקשה מנשמתה לא להתכווץ, להיות מלאה בגוף המתפתח על מנת לא להשאיר מקום למשהו אחר להכנס. השלב הבא היה לשחזר את כל ההריון במצב הזה ואז היא ראתה שהחומר של האם נדחק לדפנות הרחם ולא משתלב בתוכה.

האשה חוותה לידה כשהחומר נשאר מאחור והמשיכה את השיחזור עד לכאן ועכשיו ללא החומר. היא ראתה שהחיים היו מתנהלים אחרת ללא אותה הידבקות.

לאחר הניקוי, העיבוד והשיחזור נוצר בסיס אנרגטי שונה בחייה שאיפשר ניתוק מהאם והתחלת ניקוי החומר מהגוף. אחרי העבודה הזו היתה הקלה בסימפטומים אבל התופעה לא נעלמה. עבודה רבה עוד היתה לפני האשה.

כמו שציינתי קודם ישנן השפעות על העובר שנובעות מהאם, מחומרים שנמצאים ברחם אבל גם  מגורמים חיצוניים.

הגיעה אלי בחורה בתחילת שנות העשרים שלה ואמרה שהיא באה כי יש לה בעיה שמביישת אותה, אבל שהיא חייבת למצוא פתרון. היא שמעה שאני מחוברת למדריכים רוחניים וחשבה שאולי הם  יוכלו לומר לה מה קורה.

הסיפור שלה הוא שהיא גדלה במשפחה מקסימה, יש לה הורים טובים שהשקיעו תמיד בשתי הילדות שלהן, היא חיה חיי רווחה, המשפחה שקטה ומנהלת חיים טובים. אבל היא מסתובבת כבר הרבה שנים בהרגשה שהיא חוותה "התעללות" מצד אביה ושהיא מרגישה את זה בגוף שלה. שום דבר בחיים הפיזיים לא יכול לתמוך בזה. אין לה שום זכרון שאביה נגע בה אי פעם בצורה לא נאותה; זה בכלל לא מתאים לו כאדם, לא מתאים לצורה בה מתנהלים חיי הוריה ובודאי לא לצורה בה מתנהלים חיי המשפחה.

הסברתי לה שהמדריכים שלי מעדיפים שכל אחד ימצא את הגורם בעצמו ולא שהם יאמרו לה, אבל הם מבטיחים לעזור במה שצריך.

הצעתי לה שנעשה רגרסיה לפעם הראשונה שהיא הרגישה את התחושה הזו. חזרנו אחורנית לאורך כל החיים שלה ולא מצאנו שום רמז לאירוע מעין זה. המשכנו עוד אחורנית עד לעוברות שלה אצל אמה.

עד תחילת החודש השביעי היא הרגישה מוגנת ומטופלת עד שפתאם משהו זז מחוצה לה. משהו שטילטל אותה. כשהיא בחנה באופן מודע מה קרה שם היא ראתה שההורים שלה קיימו יחסי מין, בהרבה אהבה וכייף, אלא שהיא, העוברה, חשה פתאם בלתי-מוגנת משום שהמים הזדעזעו. (מובן שהכל ביחס לאיך שההריון היפה הזה התנהל עד לאותו רגע). היא הרגישה כעוברה  את תנועת החדירה של האב וזה נשאר אצלה כזכרון.

בתהליך שעשינו היא ניקתה את תחושת הזעזוע והחדירה ושיחזרה את ההריון בלי זה, וכן את כל החיים עד לכאן ועכשיו. עם ההבנה והמודעות הכל הסתדר אצלה והיתה לה הקלה רבה. היא יכלה לאהוב את אביה בלב שלם ואפילו להתפנות לבחורים; עד אז היא חששה מיחסים, בעיקר בגלל סוג של בושה.

אני מבקשת להדגיש שחוויות כמו אלו שתיארתי הן אישיות לחלוטין ולא כל עובר מרגיש אותו דבר כשהוריו מקיימים יחסי מין בזמן הריון. זהו מקרה פרטי, עם השפעה ספציפית. היה לי חשוב להביא בפניכם , קוראי היקרים, שלא משנה מה התופעה ומה הסיפור - שווה לנו להקדיש זמן בחיים שלנו על מנת להכיר את עצמנו מכל הכיוונים האפשריים אחרת נמות מבלי לדעת מי אנחנו. 

כשמבינים דברים שמציקים לנו, כשמודעים למה שקורה לנו ולמה, הרבה יותר קל לחיות.

 אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

להכנס לרחם ולצאת ממנו - הפרייה עוברות ולידה

איפה הנשמה שלי?

בפוסט הזה אכתוב על תקופת העוברות.

אינני מחדשת לכם, אני מקוה, אם אומר שעוברים מרגישים, שומעים ויודעים הרבה על המתרחש סביבם. אחרי עבודה רבת שנים עם אנשים שחזרו לרחם אימם על מנת לחוות את העוברות שלהם באופן מודע, הם גילו כולם, בלי יוצא מהכלל, שהם הרגישו הרבה מאד דברים שקרו ברחם, שהם הרגישו את האם עצמה ואת מה שקורה לה כמו גם את הסביבה החיצונית. בדרך כלל העובר הרגיש כל אירוע שהאם עברה בזמן ההריון. לא תמיד תהיה לכך חשיבות גדולה אבל לעיתים בהחלט כן. במיקרים רבים העובר מרגיש שינויים במצב רוח של האם, את ההתנהגות של האב או של אנשים אחרים ועוד ועוד. כל האלמנטים האלו משאירים את רישומם אצל חלק מהאנשים, לטוב ולרע, ובחלקם זה לא כל כך נוגע; תלוי בסיפור האישי של כל אחד.

אמהות רבות כבר יודעות ומבינות היטב שכל מה שקורה להן ומחוץ לרחם משפיע על העובר. ישנה השתדלות רבה מצד האמהות לקחת את העובדה הזו בחשבון במשך כל זמן ההריון. כל מה שהעובר חווה, זה דרך האם. האקולוגיה סביב האם חשובה וצריך לראות מה משפיע עליה ומכך גם על העובר עד רגע הלידה.

כל הריון הוא אמנם שונה אבל ישנם דברים שחוזרים על עצמם, ופה אני רוצה לציין רק מספר נקודות בזמן שכדאי לשים לב אליהם, בין אם אנחנו אשה בהריון ובין אם אנחנו בודקים את עברנו כעוברים.

מה קרה,

1. כשנודע לאם שהיא בהריון. הרבה דברים עוברים עליה ברגע זה. מה התגובה שלה? זה עשוי להיות רגע חשוב, חיובי או שלילי.

2. אחרי ההכרה בהריון - האם היתה קבלה, שמחה, השלמה או שהיה רצון להפיל?.

3. כשהאם סיפרה לבן הזוג, לבעל, למשפחה - מה הייתה התגובה?

4. כשהאם נעשת כבדה?.

5. מרגע שהחלו הצירים והלידה?

6. כאשר הילוד מחוץ לרחם, מה היה הדבר הראשון שהוא/היא ו/או האם התחברו אליו?

בנוסף, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, לכל אחד יש את הסיפור שלו של "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ואני שוב לוקחת את ההזדמנות וממליצה בחום לכל אחד: אם יש לכם אפשרות נסו להגיע לסיפור הזה ואם את, קוראה יקרה שלי, הנך אם, ספרי או כתבי כל מה שאת יכולה על ההריונות שלך כדי שהסיפור יעמוד לרשות ילדיך.

בנוסף כאשר אנחנו מתייחסים לעצמנו כעוברים שחוו הריון או אם אנחנו מתייחסים להריון מנקודת המבט של האם צריך לקחת בחשבון שבכל תהליך הריון קיימים שני "טייפים": הטייפ של האם והטייפ של העוּבָּר. חשוב לדעת שהם שונים אבל כמובן גם נושקים אחד לשני ולעיתים אף מתערבבים זה בזה. חשוב ביותר, כאשר אנחנו בוחנים את הדברים, לדעת להפריד בין שני הטייפים. קורים מיקרים שבהם העובר מזדהה ומנכס לעצמו את הטייפ של האם – אלו הפנמות - ועד כמה שהדבר ישמע מוזר, גם להיפך, כלומר שהעובר הביא איתו חומרים מהחיים הקודמים שלו שהאם מזדהה איתם ומנכסת אותם לעצמה. סיפורים אמיתיים בהמשך הפוסטים.

הנושא של הפנמות בחיים שלנו הוא מאד חשוב ותתפלאו עד כמה אנשים חיים לפי הפנמות שאינן שלהם, שהם ניכסו לעצמם כמעט כמו הידבקות, ומתנהלים לפיהם – אבל זה כמובן פוסט אחר לגמרי שיגיע זמנו.

ובכל זאת סיפור אמיתי קצר להמחשה:

אשה בשנות הארבעים לחייה באה לשם טיפול בבעיות שונות שהציקו לה. בזמן השיחה היא אמרה שיש עניין קטן צדדי שהיתה רוצה להתייחס אליו; בעלה וחברותיה טוענים כלפיה שהיא איננה מסכימה לספר ולשתף אותם בדברים וזה מפריע ליחסים ביניהם.

היא אמרה שהיא אינה מבינה את זה; היא תופסת את עצמה כאשה פתוחה, דברנית ומשתפת. היא אמרה שאולי ישנה נקודה מסוימת שבה היא מרגישה חסומה. היא לא יודעת ממה זה נובע וממתי. זו איננה הבעיה החשובה ביותר לטיפול, אבל אם היא כבר בודקת את חייה ואת עצמה ומשקיעה בטיפול ובריפוי, היא מעונינת לבדוק גם את הענין הזה.

בקשתי ממנה לבטא את התחושה במשפט כלשהו והיא אמרה מיד: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".

בדקנו האם המשפט הזה בא מאירוע מסוים שהיא זוכרת או מרגישה בחייה אלה, אך לא העלינו דבר. בתהליך של רגרסיה היא בקשה לחזור לפעם הראשונה בה חוותה את התחושה שמלווה את המשפט. זה הביא אותה לעוברות ברחם אימה, לרגע בו נודע לאם שהיא בהריון איתה. התגובה הראשונה של האם היתה: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".

היה ברור שהתחושה והמשפט אינם שייכים לאשה עצמה אלא לאמה והיא, כעוברה, חוותה את התגובה של האם והפנימה אותה כשלה.

הסתבר שכאשר נודע לאמה שהיא בהריון היה לה כבר ילד בן ארבע בבית ובעל שחזר ממלחמה עם הלם קרב. התגובה של האם היתה שאסור לה לספר לסביבתה הקרובה שהיא בהריון על מנת שלא ילחצו עליה לעשות הפלה "ויקחו" ממנה את העובר; כי כולם בודאי יחשבו שיהיה לה קל יותר להתמודד עם המצב בבית ועם מחלת בעלה אם יהיה לה רק ילד אחד בלי תינוק נוסף.

עשינו תהליך של ניקוי מההפנמה עיבדנו ושיחזרנו את העוברות של האשה בלי המשפט הזה.

בשיחה שהיתה לה עם אמה אחרי התהליך, הסתבר שאכן האם לא סיפרה לאף אחד שהיא בהריון, אפילו לא לבעלה, עד שהיה מאוחר להפלה. היא סיפרה שבדיעבד התינוקת הביאה שמחה רבה לביתם; אביה נפטר כשהיא היתה בת שש.

האשה סיפרה שניקוי ההפנמה השפיע במהירות על התפיסה שלה את עצמה.

סיפור על השפעה של עובר על אם:

בשיחה ביני ובין אשה בשנות הארבעים לחייה הסתבר, שכשהיתה בהריון עם בתה הקטנה היה לה התקף של כאבי בטן כה חזקים עד שהיה חשש שהשיליה נפרדה, והזעיקו אותה לבית החולים. בבדיקות התברר שהכאבים נבעו מאבנים בכיס המרה. היא החליטה לשמור על עצמה באופן תזונתי עד אחרי הלידה ואז לראות מה אפשר לעשות.

אחרי הלידה הרופאים הציעו לה ניתוח להוצאת כיס המרה והדבר לא היה מקובל עליה. כשהיא בדקה את עצמה היא לא הצליחה למצוא סיבה ישירה להימצאות האבנים בכיס המרה. היא טיפלה בעצמה על ידי שתיית שתי כפיות שמן זית כל יום בתוספת קפסולה של לציטין והרבה מאד מים, בנסיון לעזור לאבנים להחליק החוצה.

היא לא ידעה כיצד זה עבד בדיוק, אבל לאחר תקופה האבנים נעלמו.

בשיחה שהיתה לנו הסברתי לה על החשיבות של תקופת העוברות שלנו והיא שאלה אם זה יכול להיות גם להיפך, כלומר שעובר ברחם ישפיע על האם. לשאלתי למה היא מתכוונת ענתה שהיא לא יודעת אם אבני המרה, שמהם סבלה בהריון עם בתה הקטנה, היו שם לפני ההריון, או שמשהו בהריון גרם להן להיווצר, והיא מעונינת לבדוק.

בדקנו אותה לפני ההריון וראינו שאין לה אבנים בכיס המרה אבל מרגע שנכנסה להריון הם החלו להיווצר טיפין טיפין. לא מצאנו משהו בחייה או בגופה שיכול היה להיות הגורם לכך.

בשלב מסוים בעבודה נדמה היה לה שהאבנים אינן כלל שלה ושכאילו העוברה מעבירה אותם ממנה אליה. לא היה הרבה מה לעשות מאחר והאבנים כבר לא היו בגופה אבל היה מענין לראות את זה.

המטופלת לא הסתפקה בזה אלא סיפרה לבתה על התהליך והציעה לבת לעבור אותו מהצד שלה ולראות האם יש התאמה. עבדתי עם הבת וגילינו שהיא הביאה את החומר האנרגטי של אבנים בכיס מרה מהגלגול הקודם שלה. זה השתקף בגוף האם. עם הבת עשינו תהליך של ניקוי האבנים לפני המוות על מנת שתגיע להפרייה הזו נקיה .

מאז פגשתי במקרים נוספים שבהם אם הושפעה מחומרים שהגיעו אליה מהעובר.

כמובן שכל מה שכתבתי על העוברות הוא רק קצה חודו של הנושא כי זהו רק פוסט בבלוג וקשה להרחיב על כל ההיבטים בפוסט אחד ובמקביל ואתכם הסליחה.

בפוסט הבא אנסה להביא מיקרים נוספים על מנת להמחיש את ההשפעות של תקופת העוברות.

אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה

אסתי

הפרייה, עוברות, לידה – הפרייה מלאכותית

איפה הנשמה שלי?

אני רוצה לציין שוב שכל הפרייה היא תנועה; וכמו כל תנועה היא יכולה להיות תנועה אוטומטית או תנועה מודעת.

לפני שאנחנו עוברים בשבוע הבא לשלב הבא של עוברות אני רוצה לכתוב מספר מילים על הפרייה מלאכותית. 

אני יודעת שהנושא הזה טעון ועלול להעלות אצל הקוראים אי-הסכמה והתנגדות למה שאומר אבל כשאני בוחנת את הנושא של הפרייה מלאכותית אני מתייחסת רק להיבט האנרגטי,  ואינני מתייחסת כלל להיבט הרפואי או המוסרי .

אם בוחנים את הרובד האנרגטי של הפרייה מלאכותית, אפילו בהגיון פשוט, מבינים שהפרייה שנעשית מחוץ לרחם אינה יכולה להיעשות בתנאים הפיזיים-אנרגטיים של רחם.

בהפרייה טבעית קיימת תנועה טבעית, אוטומטית או מודעת, של חומר הנשמה ממצב קיומי אחד למצב קיומי אחר.

בהפרייה מלאכותית התנועה אינה טבעית בשום צורה. הפרייה מלאכותית יוצרת מרווח אשר לחומר הנשמה אין כל שליטה עליו. מרווח זה פרוץ להשפעות שונות ומגוונות כמו לדוגמא: סוג האויר, אור מעבדה חזק, קולות של רופאים ועוד - במקום רחם.

אינני רוצה לומר בזאת שהפרייה טבעית הינה מושלמת מבחינה אנרגטית ושאין בה אלימות, פרצות והשפעות אחרות, אבל נראה שאלו דברים שעלולים להימצא בנתיב של נשמה - תלוי ברמת המודעות שלה, תלוי בהתמגנטות שלה וכד' - בעוד שהפרייה מלאכותית משמעה היא יציאה מכל נתיב שהוא.

האם האקט הפיזי של מפגש בין ביצית לזרע הוא הדבר היחיד שדרוש להיווצרות אדם? זו שאלה חשובה.

כאשר יש מפגש פיזי בין זרע לביצית הוא נגרם מתנועה – אוטומטית או מודעת – ויוצר תנודות שמביאות להצטברות של חומר אנרגטי, שהוא עצמו הינו נקודת התחלה לתנועה חדשה.

נשמה שנמצאת בתנועה אוטומטית לכיוון מסוים "נלכדת" בתנודות. נשמה שנמצאת בתנועה מודעת יכולה "להיענות" לתנודות שנוצרו מהמפגש הפיזי בין הזרע לביצית; משם היא ממשיכה בתנועה משלה.

אני רוצה להזכיר שדברנו על החיבור בין תאומים שהגיעו יחד בהפרייה טבעית. בדרך כלל זה קשור לסיפור בלתי גמור ביניהם (למרות שיש מצב של בעיות בניווט בו שתי נשמות בלי סיפור קודם נפגשות בדרך להתגשמות פיזית ומגיעות כתאומים). במקרה של הפרייה מלאכותית זה הפוך: ברוב המקרים אין בהכרח חיבור אנרגטי בין האחים שנולדו כתאומים או כשלישיה ויותר, אלא רק חיבור בין טיפות חומר זהות או דומות.

גם במקרה כזה חשוב לעשות ניתוק אנרגטי. החומר בדרך כלל דליל יותר וקל יותר לניתוק, אלא אם כן הניתוק מתבצע בשלבי חיים מאוחרים יותר והצטברו כבר אירועים שמחברים אנרגטית בין האחים.

כל מי שנולד בהפרייה מלאכותית, חשוב שיחזור לרגע ההפרייה ויבדוק מה קרה שם, מה ההשפעות וההפנמות שקרו בתהליך ואם יש צורך לנקות אותם ובעיקר איך ניתן להזין ולמלא את הרובד האנרגטי.

כמו שציינתי לעיל אנשים שחוזרים להפרייה שלהם יכולים להבין דברים רבים בעיקר על עצמם.

אני שולחת אור, אהבה וחמלה

אסתי

להכנס לרחם ולצאת ממנו – הפרייה, היבטים נוספים

איפה הנשמה שלי?

 

בפוסט הזה אביא שני סיפורים שישפכו אור על היבטים נוספים שקשורים לנושא ההפרייה.

מטופלת צעירה, בתחילת שנות העשרים, הגיעה עם ענינים שונים - בעיקר רוחניים. היא רצתה לדעת איך אפשר לחיות טוב יותר, באופן מודע יותר.

היא גדלה במשפחה טובה, תמיד יכלה לחיות ולא רק לשרוד. אבל לא היתה לה תחושה שהיא רצויה ותמיד חשבה שהיתה "פנצ'ר". זאת, למרות שאמה אמרה לה שזה לא נכון שהיא היתה בלתי-מתוכננת; אלא להיפך, שהם באמת רצו ילד. לא היה ברור ממה נבעה התחושה הזו; האם היא היתה נכונה? האם זה היה תירוץ עבור עצמה? או משהו אחר? 

הצעתי לה לחזור לרגע ההפרייה. כשהיא חזרה אליו היא ראתה מראה מלבב של זוג אוהבים שהתעלסו בנעימות ובאהבה גדולה. ההפתעה שלה היתה מוחלטת. היא אמרה שבחיים לא היתה יכולה לחשוב על חמימות ואכפתיות כאלה בין הוריה. היא ראתה שבמקרה שלה היא התמגנטה אליהם בעקבות מוות טוב שהיה לה; מוות לא מודע, אבל טוב ובשיבה טובה. חוסר הסיפוק שלה נבע מכך שהיא הרגישה שהיא "נגררה" להתעלסות ולא החליטה באופן מודע להגיע אליה. זו היתה תחושה אישית שלה שלא היתה קשורה במאומה להוריה.

ההתבוננות במה שקרה בין ההורים בזמן ההפרייה שלה שינתה את כל יחסה אליהם באופן חיובי. היא הבינה שהיא היתה רצויה ואהובה והבעיה היתה אצלה. כל המסע שלה איתי, כל העבודה שלה איתי, היו על מנת לפתח את המודעות תוך כדי הכרה עצמית, כדי שהמוות שלה בפעם הזו יהיה טוב - ובעיקר מודע. כך היא תוכל להגיע לבארדו ולהחליט באופן מודע איך ימשיך המסע.

והנה סיפור נוסף. אני מקוה שאחרי שתקראו אותו תבינו שוב את הצורך בניתוקים האנרגטיים עליהם דיברתי בעבר, ושהוא יתן לכם רמז על הצורך במוות מודע. כך תוכלו לראות את הקשר בין המוות האחרון וההפרייה בחיים האלו ואת ההשפעה ההדדית ביניהם, וזה גם יגע בנושא המורכב של תאומים ואולי בעוד דברים שכל אחד ואחת מכם יקח לעצמו:

הגיעה אלי אשה רווקה בשנות הארבעים. היא באה על מנת לטפל במספר נושאים בחייה ואחד מהנושאים שהעלתה היה שהיא לא מצליחה להיות מאושרת בחייה והיא לא מבינה מדוע. היא שאלה אם זה בכלל נושא שניתן לעבוד עליו, או אפילו להבין את הסיבה, או שזה פשוט ככה, שיש אנשים שלא מאושרים.

כמובן שהשאלה הזו הצחיקה אותי, כי לצערי רוב האנשים שמגיעים אלי באים בגלל שמשהו לא מסתדר להם בחיים, שהם לא יכולים לומר לעצמם שהם מאושרים. פעמים רבות כי הם לא מבינים בשביל מה הם חיים.

הרגעתי אותה ואמרתי לה שהמצב שלה אינו יוצא דופן, וזה חשוב שהיא לפחות קיבלה החלטה לנסות ולהבין מה קורה. הסברתי לה שקשה לתקוף נושא מסוג זה באופן ישיר, ושחשוב קודם כל לפנות כל מיני דברים בדרך לפני שמגיעים אליו. לעצמי אמרתי, כמו תמיד, שאם מפנים את הדברים מסביב, פעמים רבות האנשים הופכים להיות מאושרים; ולעיתים הכל נעשה נקי ובהיר ואז קל להבין מה מונע מהאדם להיות מאושר ומה יכול לעשות אותו מאושר.

אחד מהדברים שקל מאד לפנות מהדרך, וגורם לשינוי מיידי בתחושה, אלו החיבורים האנרגטיים. ההגיון מאד פשוט: כשעושים ניתוקים מפנים אנרגיות שהם לא שלנו, וזה מקל עלינו לראות את עצמנו, מי אנחנו, מה שייך לנו ומה לא. ככל שננקה את עצמנו מחיבורים אנרגטיים או מהדבקויות של אנרגיות זרות לנו, שמסיבות שונות נדבקו אלינו, ככל שנבדוק אם יש לנו חוסרים אנרגטיים ככל שנדאג לנשמה נקיה, שלמה, מחוברת ובמקומה, אזי התהליך עצמו, אני מבטיחה לכם, יעשה אתכם למאושרים. בכל מקרה יהיה לנו קל יותר להגדיר את עצמנו: מי אנחנו ומה אנחנו. זה כשלעצמו יהיה בסיס טוב להבנה: מה יכול לגרום לנו או לעזור לנו להיות מאושרים ושמחים בחלקנו ומה עלול להפריע לזה.

לאותה אשה הצעתי – כמו שאתם מבינים – להתחיל בניתוקים אנרגטיים: ניתוקים מאבא, מאמא, מאחים ומאחיות, אם יש, או מאנשים אחרים שהיא חושבת שכדאי לנתק אחרי שהיא תחווה ותבין את התהליך.

כשהתחלנו לדבר על זה הבנתי שלא רק שיש לה שני אחים, אלא שאחד מהם הוא תאום שלה. 

בנושא של חיבורים אנרגטיים חשוב לשים לב לסיפורים של תאומים. במיוחד תאומים שהגיעו יחד ולא כתוצאה מהפרייה מלאכותית. כשמדובר בתאומים שמגיעים יחד להפרייה, ברור מאליו שברוב המיקרים משהו חזק מחבר אותם ולכן הם הגיעו יחד. טיפלתי רק במקרים בודדים של תאומים שהחיבור ביניהם היה מיקרי בגלל "ניווט" לא נכון של נשמה או בגלל התמגנטות אוטומטית בין שתי נשמות שבסופו של דבר הגיעו לאותה הפרייה.

במקרה לעיל היתה תחושה שיש סיפור, כי אותה אשה סיפרה שהיא ואח שלה היו מאד קרובים אחד לשני בילדותם; למרות שהיו בן ובת הם עשו הכל ביחד, ולמעשה היו יחידה בפני עצמה כלפי העולם. כשהתבגרו היא הרגישה שבגלל הקשר לאח שלה היה לה קשה ליצור קשר עם בחורים. היא הרגישה שכל פעם שהיא חשבה על כך שיהיה לה חבר היא הרגישה שהיא בוגדת בקשר שלה עם אח שלה. מצידו הוא לא יצא עם בחורות מעולם כי הוא הומוסקסואל.

שאלתי אותה אם כהומוסקסואל יש לו בן זוג קבוע ואם הוא שמח והיא אמרה שהיא לא חושבת. הקשר ביניהם טוב אבל לאחרונה הוא עבר להתגורר במדינה אחרת. הם מדברים הרבה אחד עם השני אבל לא קרובים פיזית. וזה מקשה עליה מאד ובעצם אולי זו הסיבה שהיא לא מאושרת? 

הסברתי לה שיהיה חשוב מאד לנתק אותה אנרגטית מאח שלה ולראות מה קורה שם והיא מאד שמחה לעשות את זה.

כשניסינו לנתק אותם בחיים האלו זה לא הצליח. היה ברור שצריך ללכת אחורנית ולראות מאיפה ולמה הם באו יחד. חזרנו אחורנית למוות האחרון שלה והיא ראתה שגם הוא שם ושהם היו זוג אוהב, קשור מאד אחד לשני, שנהרג בתאונת דרכים. היא ראתה כיצד הנשמות שלהם נפרדות יחד מהגופות שלהם וממשיכות בתנועה אוטומטית לכוון ההפרייה הבאה. לכן הם הגיעו יחד ולאותה הפרייה אלא שהפעם הם נולדו כאח ואחות וכמובן לא יכלו לממש את  החיבור האנרגטי החזק ביניהם, שהיה חיבור של זוגיות. לכן היא לא הצליחה להתחבר לגברים אחרים והוא לא הצליח להתחבר לנשים אחרות, והסיק מכך שהוא הומוסקסואל.

מה שעשינו היה לחזור לפני אירוע התאונה בחיים הקודמים ובאופן מודע לשחרר אותם אחד מהשני על מנת שלא יהיו קשורים זה לזו ולא יהיו מחוברים אנרגטית כאשר ימותו. אז שיחזרנו את כל החיים שלה עם אחיה, אבל כשהיא לא מחוברת אליו אנרגטית. כמובן, כמו בכל המיקרים, כשעושים שיחזור אנרגטי והתנאים האנרגטיים משתנים, רואים איך החיים היו יכולים להיות שונים במידה ולא היה חיבור אנרגטי. 

אני רוצה להסביר שכשאנחנו עובדים אנרגטית מה שקורה זה שהולכים, ברובד המודעות, אחורנית בציר הזמן למקום האירוע בו צריך לטפל, לפי אופי המקרה. מטפלים במה שצריך לעשות, כמו במקרה הזה, בניתוק אנרגטי בין שני אנשים שעומדים למות יחד, ואז משחזרים את החיים עד לכאן ועכשיו בתנאים החדשים. זה מאפשר ליצור קו חיים ישר ומלא בלי מהמורות ובורות, ומאפשר להמשיך את החיים מכאן ועכשיו הלאה בתנאים החדשים.

במקרה של האשה הזו היתה נשימה עמוקה בסוף התהליך. היא אמרה שזה מסביר לה דברים רבים על החיים שלה שהיא לא הצליחה להבין. היא לא רוצה להצטער על כך שטיפלה בזה רק עכשיו ולא ארבעים שנה קודם כי זה לא יעזור, אבל ללא ספק זה מקל מאד על המשך החיים שלה. היא גם הרגישה שחוסר הבהירות של המצב היה אחד מהגורמים הרציניים לכך שהיא לא מאושרת והיא מקוה שזה יעזור לה להיות שמחה עם חייה.

אני תמיד חושבת שאם אנחנו מודעים ומבינים מה קורה, קל יותר להסתדר עם הדברים ועם החיים. בכל המיקרים בהם טיפלתי בחיי התרשמתי שההקלה היא גדולה באופן מיידי. לא רק בגלל שישנה תחושה אנרגטית ופיזית של הקלה, אלא בגלל ההבנות שקורות תוך כדי תהליכי העבודה.

אני מבקשת להדגיש שוב שניתוקים אנרגטיים חשובים לכל הצדדים. לא רק לנו - בני אדם שחיים בגוף פיזי - אלא גם לנשמות שאנחנו מתנתקים מהן.

אני מבקשת להדגיש שוב שהצורה בה אנחנו מגיעים להפרייה והצורה בה ההפרייה מתנהלת יכולים לקבוע דברים רבים בחיינו.

אני מבקשת להדגיש נושא חשוב במיוחד שאכתוב עליו רבות בהמשך - מוות מודע מאפשר איכות חיים טובה יותר.

אני שולחת לכם, קוראי היקרים, אור, אהבה וחמלה.

אסתי