איפה הנשמה השלי?
בשבוע שעבר הדגשתי את החשיבות של השאלה הזו והמלצתי בפניכם לשאול אותה
לעיתים קרובות. אנחנו צריכים לוודא שהנשמה שלנו איתנו כל הזמן; ואם היא, מסיבה
כלשהי, קפצה החוצה, לוודא שהיא אכן חזרה אלינו כמה שיותר מהר.
מה הכוונה "נשמה קפצה החוצה"? האם זה לא קורה רק
כאשר אנחנו מתים? זו שאלה לגיטימית לחלוטין.
אנו נוטים לחשוב כך מתוך הנחה שהנשמה שלנו היא יחידה שלמה ומאוחדת,
ושאם היא קופצת החוצה זה אומר שהיא עוזבת ואנחנו מתים. אני רוצה לטעון שלרובנו אין
נשמה שלמה ומאוחדת ולעיתים היא לא רק אחת. אנשים שאולי יש להם משהו קרוב לנשמה
אחת, שלמה ומאוחדת הם אנשים מוארים ואין הרבה כאלו. אנחנו, האנשים הרגילים, צריכים
לעבוד בשביל זה, לעשות מאמצים מודעים ולרפא את הנשמה שלנו על מנת שתהיה אחת, שלמה,
מאוחדת ונקיה כמה שיותר לפני מותנו בסיבוב הזה.
מאחר והנשמה היא הרובד האנרגטי הגדול ביותר שלנו – אכן, יש רבדים
אנרגטיים רבים נוספים - יש לשער שבמשך כל גלגולי החיים שלנו על פני הפלאנטה איבדנו
חלקיקים אנרגטיים ממנה – אני אקרא להם "חלקים
חסרים".
לעיתים, כאשר חלקיק קופץ החוצה, חומר אנרגטי אחר שהיה באותה עת בסביבה
יכול להכנס פנימה ולהדבק למקום הריק שנוצר ולהשפיע עלינו. לתופעות אלו אקרא "הדבקויות
". כמובן שבהמשך הפוסטים אכתוב ואפרט יותר על שתי תופעות אלה.
כשאנחנו המומים מפחד, מעצבות גדולה, מהפתעה, מחויה יוצאת דופן או מכל
אירוע דרמטי בחיינו, כשלרגע נעצרה נשימתנו, יש לשער שנשמתנו – או חלקיק ממנה –
פרחה. כמו שאומרים: "נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה".
רוב הפעמים כאשר נשימתנו תחזור לעצמה הנשמה שלנו תחזור למקומה.
לעיתים, יותר קרובות ממה שאנחנו נוטים לחשוב, זה לא יקרה.
עיצרו את הקריאה לרגע ונסו לזכור
אירועים דרמטיים, אירועים חזקים שקרו לכם בחיים ותבדקו מה בדיוק קרה שם - גם
מבחינת הנשמה שלכם.
אני שולחת לכל אחת ואחד מכם אור, אהבה וחמלה.
אסתי
