פוסט אישי

איפה הנשמה שלי?

לפני שנה, אחרי חמש עשרה שנים בהם הייתי תיראפיסטית ומטפלת אנרגטית, הן בארץ והן בחו"ל, בהם בעזרה רבה מהיקום, בהתכוונות אמיתית ותוך כדי תירגול יומיומי של חמלה טיפלתי והדרכתי אנשים רבים, חשבתי שזה זמן טוב לשנות ולנסות כיוונים חדשים.

השתדלתי לחפש עיסוקים שיענו על קריטריון ששמעתי עליו פעם וחשבתי שיש בו הרבה טעם: חשוב שכל אדם בדרך חייו ובמעשיו יתרום לאנשים, לעולם וליקום ואם הוא לא רוצה או לא עושה את זה שלפחות לא יפריע.

בדקתי נתיבים שאינם קשורים לתיראפיה ולעבודה האנרגטית בה עסקתי ובדקתי כאלו שנושקים לתחום. הדרכים כולן היו לפני אך לא הרגישו פתוחות לרווחה ובעיקר הן השתלבו ברעש הכללי מסביב ולא הרגשתי שהן מספקות לי איזשהו ציר פנימי יציב ושקט כמו שחוויתי בחמש עשרה השנים בהן טיפלתי.

המדריכים הרוחניים שלי נתנו לי את הזמן ,איפשרו לי לבדוק  את דרכי מחדש, היו סבלניים והרעיפו אור, אהבה וחמלה. המאבק הפנימי הוא זה שהיה קשה.

המאבק בין הרצון האישי להפסיק לטפל באנשים, להפסיק לקחת אחריות על מטופלים, להפסיק לנסות ולהסביר למה העבודה על הרבדים האנרגטיים חשובה לאיכות החיים שלנו, למוות שלנו ולהמשך, להפסיק לנסות ולהסביר למה חשוב לטפל בנשמה, למה חשוב להתנקות, לחפש חלקים חסרים ולטפל בטראומות מהחיים האלו ומהחיים הקודמים ועוד ועוד.

ובין – ה"תפקיד" שנבנה מיכולות, מהבנות וממתנות שקיבלתי במשך כל חיי ושצריך להעביר הלאה.

החומרים והעזרה שאתה מקבל מהיקום, מהעולם ומהאנשים סביבך במשך כל ימי חייך אינם אמורים להיתקע אצלך. על מנת שתוכל להיות חלק מהתנועה אתה צריך להעביר אותם הלאה.

ככל שהבדיקות שלי הועמקו, ככל שהחיוך של המדריכים הרוחניים התרחב כך ההבנה שלי שהשינוי אותו אני מחפשת יצטרך להיות פנימי ולא חיצוני. יצטרך להיות בדרך בה אני מטפלת ועובדת עם אנשים ולא בסוג העיסוק.

אחרי שנה מענינית, מלמדת ופוריה החלטתי לחזור ולהעמיד לרשות אנשים את התיראפיה שלי, הטיפול, העבודה וההדרכה האנרגטית.

פתחתי חדרי עבודה הן בחיפה והן בתל-אביב ואני מזמינה את כל מי שמרגיש שהוא זקוק לעזרה לפגישת אבחון-תיקשור שבה יהיה ניתן לעלות על הסיבות לקשיים, לענות על שאלות ואף לפתח תכנית עבודה לשינוי ושיפור איכות החיים.

אני מעבירה אליכם קוראי היקרים אור, אהבה וחמלה.

אסתי

הפרייה,עוברות, לידה – לידה

איפה הנשמה שלי?

בפוסטים האחרונים פתחנו פתח צר לשלב ההפרייה והעוברות. ברור שלא אמרנו הכל כי הרי זה בלתי אפשרי להסביר ולהרחיב את כל ההיבטים במסגרת בלוג אבל מה שניסיתי לעשות זה לעורר את המחשבה לנקודות האלו בחיים של כל אחד. נקודות חשובות ששוות בחינה . אם נמשיך הלאה מעבר לשלושת השלבים הללו נראה שכל רגע בחיים שלנו יכול להיות רגע מכונן והשאלה היא תמיד איך ניתן להיות יעילים ואפקטיביים כאשר אנחנו בודקים את עצמנו. איזה אירועים לבחון, באיזה דברים לטפל. מה שקורה בדרך כלל זה שאנחנו עושים זאת רק כאשר משהו מציק לנו, כשנמאס לנו לסבול כאב כזה או אחר, או משהו שמטריד אותנו במיוחד או כאשר, לעיתים רחוקות, בפלאי פלאים, יש לנו זמן להתעסק עם זה.

במשך כל הבלוג הזה אני מנסה לעורר אתכם ולסבר לכם את אוזניכם על האפשרויות מתוך תקוה שלמרות החיים העמוסים שיש לכל אחד מאיתנו נעצור!!! ננשום עמוק!!! נבחן את עצמנו!!! נשאל שאלות!!! שלא יקרה מצב, שכבר דיברתי עליו מספר פעמים, שאנחנו עולים על רכבת בתחנה אחת מגיעים לתחנה הסופית ולא זוכרים את הדרך, לא את תחנות הביניים וברוב הפעמים שוכחים בכלל שאנחנו נוסעים כי נדמה שהרכבת בכלל לא זזה.

שימו לב – הרבה פעמים קורה שמי שהולך לאט מגיע מהר – הפסיקו לרוץ, התחילו לנשום עמוק, וודאו שעם כל נשימה - הנשמה שם.

נחזור לעניינו – הפרייה, עוברות, לידה. הגענו לשלב הלידה.

כל אחד מאיתנו מבין בהגיון פשוט שזהו רגע מכונן בחיינו. שיטות טיפול שונות מתייחסות לשלב הזה ואנשים רבים עוברים תהליכים מתקנים וטוב שכך. לכן, לא ארחיב יותר מדי על הלידה אבל טוב שכל אחד ידע איך עברה הלידה שלו ומה קרה שם.

אנשים שעוברים תהליך אנרגטי וחוזרים ללידה שלהם מצליחים לזכור פרטים רבים  שקרו . יכולים לשמוע דברים שנאמרו, רגשות שהיו, רצונות וכד'. אחד הדברים הכייפים שניתן לבחון כאשר חוזרים להפרייה ולעוברות היא לבדוק האם לאדם היתה איזשהי התכוונות לחיים שלו.

בדרך כלל אם ההפרייה היתה מודעת, לאדם היתה התכוונות לפני הלידה; אבל אם היא לא היתה מודעת, יש לשער שלא היתה כל כך התכוונות. אבל כאשר עובדים אנרגטית ועוברים תהליך של "להכנס לרחם ולצאת ממנו" אפשר, כאשר מגיעים לסוף העוברות, ממש לפני שתהליך הלידה מתחיל, ליצור התכוונות נאותה שתוכל לתת כוון מודע לחיים שלנו, ולהשתמש בה כשאנחנו עושים את השיחזור מרגע הלידה לאורך כל החיים עד לכאן ועכשיו וכן הלאה קדימה.

הרי ברור שאם אדם נולד בלידה טבעית, בניתוח קיסרי, אם האם קיבלה אפידורל, אם האם סבלה במיוחד או לא, אם היה לחץ בסביבה ועוד ועוד זה משפיע על הילוד אבל אם קיימת התכוונות מודעת של האדם בזמן לידתו הוא יכול להכיל את כל מה שקורה כי התכוונות מודעת הינה חומר עדין שיכול לעכל חומרים גסים יותר, צפופים יותר ודחוסים יותר כמו מחשבות, רגשות, כאבים פיזיים ועוד.

בידקו אם יש לכם התכוונות כזאת לחיים. אם לא, אז כדאי לחזור לרגעים שלפני הלידה וליצור אותה.

התכוונות מודעת כזו היא כמו חץ מואר שאתם יורים על מנת לפתוח לכם את הדרך.

הרבה אור, הרבה אהבה והרבה חמלה ממני אליכם.

אסתי

הפרייה, עוברות , לידה – עוברות, היבטים נוספים

איפה הנשמה שלי?

אני מבקשת להדגיש בפניכם את השאלה ולהזכיר לכם כל פעם מחדש: זו שאלה חשובה, תתייחסו אליה ברצינות - היא יכולה לשנות את חייכם ותמיד לטובה.

דיברנו בפוסט הקודם על עוברות ובפוסט הנוכחי אני רוצה להביא שני סיפורים מורכבים שיש להם נגיעה לעוברות מהיבטים נוספים. 

אני רוצה לומר שכאשר אנחנו מטפלים באדם הן בהפרייה שלו, הן בעוברות שלו, הן בלידה וכמובן בתקופה שאחרי, תמיד ישנם אלמנטים נוספים שיכולים להסביר תופעה כזאת או אחרת, יכולים להסביר מכאוב, הרגל, מחשבה, התנהגות ועוד ועוד. אבל צריך להתחיל ממשהו: לבחון, להבין ולטפל בזה ואז לבחון שוב, להבין דברים נוספים ולטפל בהם. אין זבנג וגמרנו. התהליך בו אנו עוסקים הוא קילוף קליפות שלב אחר שלב על מנת להגיע לליבה. התהליך עצמו הוא לא רק טיפולי שעוזר ומקל אלא גם תהליך של התבוננות ובחינה עצמית מתוך תקוה שזה יעזור לנו להכיר את עצמנו טוב יותר:

מי אנחנו? מה אנחנו עושים פה? למה באנו? לאן פנינו מועדות? ומה כל הסיפור הזה של החיים שלנו? 

אם נחזור לסיפורים על עוברות  אני רוצה לומר שוב שחשוב לזכור: כאשר אנחנו ברחם אנו קולטים הרבה מאד דברים מסביבת הרחם עצמו; חומרים שנמצאים ברחם, חומרים מהאם וממה שעובר עליה וחומרים מהסביבה החיצונית בכלל. החומרים הללו משפיעים עלינו ועל החיים שלנו, אבל לעיתים הם כלל אינם החומרים שלנו.

אשה בשנות הארבעים הגיעה לעבוד על מספר נושאים בחייה. בגיל שמונה עשרה היא אובחנה כסובלת מהפרעה טורדנית-כפייתית ( "אובססיב-קומפלסיב") כמו אימה והיא הבינה שזה גנטי.

אמרתי לה שאיני מתווכחת עם האבחנה שזה גנטי אבל אני מציעה לה שנבדוק ונראה, ממתי ואיך זה התפתח אצלה? האם היתה לכך סיבה מסוימת?

התופעה של "אובססיב-קומפלסיב" נגרמת מסיבות רבות, שמבחינה אנרגטית ניתן להגדיר את רובן כהדבקויות אנרגטיות שמשתתפות בחיי האדם באופן קבוע.

במקרה הנדון האשה זיהתה את התחלת התופעה ברחם אמה.

בתחילת העבודה האנרגטית היא בצעה ניתוקים של חיבורים אנרגטיים אך כשניסתה לנתק את עצמה מאימה היא לא הצליחה. היא ראתה שהן מחוברות על פני הגוף כולו ובתהליך הרגרסיה, כשבקשה לחזור לפעם האחרונה שבה היא לא היתה מחוברת לאם, היא הגיעה לתקופת העוברות ממש בראשית דרכה ברחם.

היא ראתה שבהפרייה נשמתה שלמה וממלאת את כולה. בתחילת ההתפתחות היא זיהתה בתחתית הרחם חומר שאינו שייך לה ואינו נוגע בה. בהמשך היא ראתה שכשהיא גדלה ומגיעה לחודש השלישי החומר החל לגעת בה והיא ראתה כיצד הנשמה שלה מתכווצת ככל שהחומר תופס יותר ויותר מקום בגוף המתפתח. בסוף החודש התשיעי היא ראתה שהחומר נמצא במקומות רבים בגופה בעוד הנשמה שלה מכווצת מאד.

האשה הבינה שהיא חיתה את כל חייה כשחומר אנרגטי ששייך לאמה השתלב אצלה והביא לאותן תופעות מהן אמה סובלת.

הידבקות שמגיעה מרחם אם הינה עמוקה בגלל היותה משולבת בגוף ברבדים רבים. אך יש עדיין אפשרות להקל מאד באמצעות עבודה מודעת של ניקוי ושחרור.

היא חזרה לרחם, לזמן שלפני שהחומר החל להידבק לגוף המתפתח. היא בקשה מישויות אור לעטוף אותה באור ריפוי שלא יאפשר לחומר להידבק. היא בקשה מנשמתה לא להתכווץ, להיות מלאה בגוף המתפתח על מנת לא להשאיר מקום למשהו אחר להכנס. השלב הבא היה לשחזר את כל ההריון במצב הזה ואז היא ראתה שהחומר של האם נדחק לדפנות הרחם ולא משתלב בתוכה.

האשה חוותה לידה כשהחומר נשאר מאחור והמשיכה את השיחזור עד לכאן ועכשיו ללא החומר. היא ראתה שהחיים היו מתנהלים אחרת ללא אותה הידבקות.

לאחר הניקוי, העיבוד והשיחזור נוצר בסיס אנרגטי שונה בחייה שאיפשר ניתוק מהאם והתחלת ניקוי החומר מהגוף. אחרי העבודה הזו היתה הקלה בסימפטומים אבל התופעה לא נעלמה. עבודה רבה עוד היתה לפני האשה.

כמו שציינתי קודם ישנן השפעות על העובר שנובעות מהאם, מחומרים שנמצאים ברחם אבל גם  מגורמים חיצוניים.

הגיעה אלי בחורה בתחילת שנות העשרים שלה ואמרה שהיא באה כי יש לה בעיה שמביישת אותה, אבל שהיא חייבת למצוא פתרון. היא שמעה שאני מחוברת למדריכים רוחניים וחשבה שאולי הם  יוכלו לומר לה מה קורה.

הסיפור שלה הוא שהיא גדלה במשפחה מקסימה, יש לה הורים טובים שהשקיעו תמיד בשתי הילדות שלהן, היא חיה חיי רווחה, המשפחה שקטה ומנהלת חיים טובים. אבל היא מסתובבת כבר הרבה שנים בהרגשה שהיא חוותה "התעללות" מצד אביה ושהיא מרגישה את זה בגוף שלה. שום דבר בחיים הפיזיים לא יכול לתמוך בזה. אין לה שום זכרון שאביה נגע בה אי פעם בצורה לא נאותה; זה בכלל לא מתאים לו כאדם, לא מתאים לצורה בה מתנהלים חיי הוריה ובודאי לא לצורה בה מתנהלים חיי המשפחה.

הסברתי לה שהמדריכים שלי מעדיפים שכל אחד ימצא את הגורם בעצמו ולא שהם יאמרו לה, אבל הם מבטיחים לעזור במה שצריך.

הצעתי לה שנעשה רגרסיה לפעם הראשונה שהיא הרגישה את התחושה הזו. חזרנו אחורנית לאורך כל החיים שלה ולא מצאנו שום רמז לאירוע מעין זה. המשכנו עוד אחורנית עד לעוברות שלה אצל אמה.

עד תחילת החודש השביעי היא הרגישה מוגנת ומטופלת עד שפתאם משהו זז מחוצה לה. משהו שטילטל אותה. כשהיא בחנה באופן מודע מה קרה שם היא ראתה שההורים שלה קיימו יחסי מין, בהרבה אהבה וכייף, אלא שהיא, העוברה, חשה פתאם בלתי-מוגנת משום שהמים הזדעזעו. (מובן שהכל ביחס לאיך שההריון היפה הזה התנהל עד לאותו רגע). היא הרגישה כעוברה  את תנועת החדירה של האב וזה נשאר אצלה כזכרון.

בתהליך שעשינו היא ניקתה את תחושת הזעזוע והחדירה ושיחזרה את ההריון בלי זה, וכן את כל החיים עד לכאן ועכשיו. עם ההבנה והמודעות הכל הסתדר אצלה והיתה לה הקלה רבה. היא יכלה לאהוב את אביה בלב שלם ואפילו להתפנות לבחורים; עד אז היא חששה מיחסים, בעיקר בגלל סוג של בושה.

אני מבקשת להדגיש שחוויות כמו אלו שתיארתי הן אישיות לחלוטין ולא כל עובר מרגיש אותו דבר כשהוריו מקיימים יחסי מין בזמן הריון. זהו מקרה פרטי, עם השפעה ספציפית. היה לי חשוב להביא בפניכם , קוראי היקרים, שלא משנה מה התופעה ומה הסיפור - שווה לנו להקדיש זמן בחיים שלנו על מנת להכיר את עצמנו מכל הכיוונים האפשריים אחרת נמות מבלי לדעת מי אנחנו. 

כשמבינים דברים שמציקים לנו, כשמודעים למה שקורה לנו ולמה, הרבה יותר קל לחיות.

 אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

להכנס לרחם ולצאת ממנו - הפרייה עוברות ולידה

איפה הנשמה שלי?

בפוסט הזה אכתוב על תקופת העוברות.

אינני מחדשת לכם, אני מקוה, אם אומר שעוברים מרגישים, שומעים ויודעים הרבה על המתרחש סביבם. אחרי עבודה רבת שנים עם אנשים שחזרו לרחם אימם על מנת לחוות את העוברות שלהם באופן מודע, הם גילו כולם, בלי יוצא מהכלל, שהם הרגישו הרבה מאד דברים שקרו ברחם, שהם הרגישו את האם עצמה ואת מה שקורה לה כמו גם את הסביבה החיצונית. בדרך כלל העובר הרגיש כל אירוע שהאם עברה בזמן ההריון. לא תמיד תהיה לכך חשיבות גדולה אבל לעיתים בהחלט כן. במיקרים רבים העובר מרגיש שינויים במצב רוח של האם, את ההתנהגות של האב או של אנשים אחרים ועוד ועוד. כל האלמנטים האלו משאירים את רישומם אצל חלק מהאנשים, לטוב ולרע, ובחלקם זה לא כל כך נוגע; תלוי בסיפור האישי של כל אחד.

אמהות רבות כבר יודעות ומבינות היטב שכל מה שקורה להן ומחוץ לרחם משפיע על העובר. ישנה השתדלות רבה מצד האמהות לקחת את העובדה הזו בחשבון במשך כל זמן ההריון. כל מה שהעובר חווה, זה דרך האם. האקולוגיה סביב האם חשובה וצריך לראות מה משפיע עליה ומכך גם על העובר עד רגע הלידה.

כל הריון הוא אמנם שונה אבל ישנם דברים שחוזרים על עצמם, ופה אני רוצה לציין רק מספר נקודות בזמן שכדאי לשים לב אליהם, בין אם אנחנו אשה בהריון ובין אם אנחנו בודקים את עברנו כעוברים.

מה קרה,

1. כשנודע לאם שהיא בהריון. הרבה דברים עוברים עליה ברגע זה. מה התגובה שלה? זה עשוי להיות רגע חשוב, חיובי או שלילי.

2. אחרי ההכרה בהריון - האם היתה קבלה, שמחה, השלמה או שהיה רצון להפיל?.

3. כשהאם סיפרה לבן הזוג, לבעל, למשפחה - מה הייתה התגובה?

4. כשהאם נעשת כבדה?.

5. מרגע שהחלו הצירים והלידה?

6. כאשר הילוד מחוץ לרחם, מה היה הדבר הראשון שהוא/היא ו/או האם התחברו אליו?

בנוסף, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, לכל אחד יש את הסיפור שלו של "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ואני שוב לוקחת את ההזדמנות וממליצה בחום לכל אחד: אם יש לכם אפשרות נסו להגיע לסיפור הזה ואם את, קוראה יקרה שלי, הנך אם, ספרי או כתבי כל מה שאת יכולה על ההריונות שלך כדי שהסיפור יעמוד לרשות ילדיך.

בנוסף כאשר אנחנו מתייחסים לעצמנו כעוברים שחוו הריון או אם אנחנו מתייחסים להריון מנקודת המבט של האם צריך לקחת בחשבון שבכל תהליך הריון קיימים שני "טייפים": הטייפ של האם והטייפ של העוּבָּר. חשוב לדעת שהם שונים אבל כמובן גם נושקים אחד לשני ולעיתים אף מתערבבים זה בזה. חשוב ביותר, כאשר אנחנו בוחנים את הדברים, לדעת להפריד בין שני הטייפים. קורים מיקרים שבהם העובר מזדהה ומנכס לעצמו את הטייפ של האם – אלו הפנמות - ועד כמה שהדבר ישמע מוזר, גם להיפך, כלומר שהעובר הביא איתו חומרים מהחיים הקודמים שלו שהאם מזדהה איתם ומנכסת אותם לעצמה. סיפורים אמיתיים בהמשך הפוסטים.

הנושא של הפנמות בחיים שלנו הוא מאד חשוב ותתפלאו עד כמה אנשים חיים לפי הפנמות שאינן שלהם, שהם ניכסו לעצמם כמעט כמו הידבקות, ומתנהלים לפיהם – אבל זה כמובן פוסט אחר לגמרי שיגיע זמנו.

ובכל זאת סיפור אמיתי קצר להמחשה:

אשה בשנות הארבעים לחייה באה לשם טיפול בבעיות שונות שהציקו לה. בזמן השיחה היא אמרה שיש עניין קטן צדדי שהיתה רוצה להתייחס אליו; בעלה וחברותיה טוענים כלפיה שהיא איננה מסכימה לספר ולשתף אותם בדברים וזה מפריע ליחסים ביניהם.

היא אמרה שהיא אינה מבינה את זה; היא תופסת את עצמה כאשה פתוחה, דברנית ומשתפת. היא אמרה שאולי ישנה נקודה מסוימת שבה היא מרגישה חסומה. היא לא יודעת ממה זה נובע וממתי. זו איננה הבעיה החשובה ביותר לטיפול, אבל אם היא כבר בודקת את חייה ואת עצמה ומשקיעה בטיפול ובריפוי, היא מעונינת לבדוק גם את הענין הזה.

בקשתי ממנה לבטא את התחושה במשפט כלשהו והיא אמרה מיד: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".

בדקנו האם המשפט הזה בא מאירוע מסוים שהיא זוכרת או מרגישה בחייה אלה, אך לא העלינו דבר. בתהליך של רגרסיה היא בקשה לחזור לפעם הראשונה בה חוותה את התחושה שמלווה את המשפט. זה הביא אותה לעוברות ברחם אימה, לרגע בו נודע לאם שהיא בהריון איתה. התגובה הראשונה של האם היתה: "אסור לי לספר כי יקחו את זה ממני".

היה ברור שהתחושה והמשפט אינם שייכים לאשה עצמה אלא לאמה והיא, כעוברה, חוותה את התגובה של האם והפנימה אותה כשלה.

הסתבר שכאשר נודע לאמה שהיא בהריון היה לה כבר ילד בן ארבע בבית ובעל שחזר ממלחמה עם הלם קרב. התגובה של האם היתה שאסור לה לספר לסביבתה הקרובה שהיא בהריון על מנת שלא ילחצו עליה לעשות הפלה "ויקחו" ממנה את העובר; כי כולם בודאי יחשבו שיהיה לה קל יותר להתמודד עם המצב בבית ועם מחלת בעלה אם יהיה לה רק ילד אחד בלי תינוק נוסף.

עשינו תהליך של ניקוי מההפנמה עיבדנו ושיחזרנו את העוברות של האשה בלי המשפט הזה.

בשיחה שהיתה לה עם אמה אחרי התהליך, הסתבר שאכן האם לא סיפרה לאף אחד שהיא בהריון, אפילו לא לבעלה, עד שהיה מאוחר להפלה. היא סיפרה שבדיעבד התינוקת הביאה שמחה רבה לביתם; אביה נפטר כשהיא היתה בת שש.

האשה סיפרה שניקוי ההפנמה השפיע במהירות על התפיסה שלה את עצמה.

סיפור על השפעה של עובר על אם:

בשיחה ביני ובין אשה בשנות הארבעים לחייה הסתבר, שכשהיתה בהריון עם בתה הקטנה היה לה התקף של כאבי בטן כה חזקים עד שהיה חשש שהשיליה נפרדה, והזעיקו אותה לבית החולים. בבדיקות התברר שהכאבים נבעו מאבנים בכיס המרה. היא החליטה לשמור על עצמה באופן תזונתי עד אחרי הלידה ואז לראות מה אפשר לעשות.

אחרי הלידה הרופאים הציעו לה ניתוח להוצאת כיס המרה והדבר לא היה מקובל עליה. כשהיא בדקה את עצמה היא לא הצליחה למצוא סיבה ישירה להימצאות האבנים בכיס המרה. היא טיפלה בעצמה על ידי שתיית שתי כפיות שמן זית כל יום בתוספת קפסולה של לציטין והרבה מאד מים, בנסיון לעזור לאבנים להחליק החוצה.

היא לא ידעה כיצד זה עבד בדיוק, אבל לאחר תקופה האבנים נעלמו.

בשיחה שהיתה לנו הסברתי לה על החשיבות של תקופת העוברות שלנו והיא שאלה אם זה יכול להיות גם להיפך, כלומר שעובר ברחם ישפיע על האם. לשאלתי למה היא מתכוונת ענתה שהיא לא יודעת אם אבני המרה, שמהם סבלה בהריון עם בתה הקטנה, היו שם לפני ההריון, או שמשהו בהריון גרם להן להיווצר, והיא מעונינת לבדוק.

בדקנו אותה לפני ההריון וראינו שאין לה אבנים בכיס המרה אבל מרגע שנכנסה להריון הם החלו להיווצר טיפין טיפין. לא מצאנו משהו בחייה או בגופה שיכול היה להיות הגורם לכך.

בשלב מסוים בעבודה נדמה היה לה שהאבנים אינן כלל שלה ושכאילו העוברה מעבירה אותם ממנה אליה. לא היה הרבה מה לעשות מאחר והאבנים כבר לא היו בגופה אבל היה מענין לראות את זה.

המטופלת לא הסתפקה בזה אלא סיפרה לבתה על התהליך והציעה לבת לעבור אותו מהצד שלה ולראות האם יש התאמה. עבדתי עם הבת וגילינו שהיא הביאה את החומר האנרגטי של אבנים בכיס מרה מהגלגול הקודם שלה. זה השתקף בגוף האם. עם הבת עשינו תהליך של ניקוי האבנים לפני המוות על מנת שתגיע להפרייה הזו נקיה .

מאז פגשתי במקרים נוספים שבהם אם הושפעה מחומרים שהגיעו אליה מהעובר.

כמובן שכל מה שכתבתי על העוברות הוא רק קצה חודו של הנושא כי זהו רק פוסט בבלוג וקשה להרחיב על כל ההיבטים בפוסט אחד ובמקביל ואתכם הסליחה.

בפוסט הבא אנסה להביא מיקרים נוספים על מנת להמחיש את ההשפעות של תקופת העוברות.

אני שולחת לכולם אור, אהבה וחמלה

אסתי

הפרייה, עוברות, לידה – הפרייה מלאכותית

איפה הנשמה שלי?

אני רוצה לציין שוב שכל הפרייה היא תנועה; וכמו כל תנועה היא יכולה להיות תנועה אוטומטית או תנועה מודעת.

לפני שאנחנו עוברים בשבוע הבא לשלב הבא של עוברות אני רוצה לכתוב מספר מילים על הפרייה מלאכותית. 

אני יודעת שהנושא הזה טעון ועלול להעלות אצל הקוראים אי-הסכמה והתנגדות למה שאומר אבל כשאני בוחנת את הנושא של הפרייה מלאכותית אני מתייחסת רק להיבט האנרגטי,  ואינני מתייחסת כלל להיבט הרפואי או המוסרי .

אם בוחנים את הרובד האנרגטי של הפרייה מלאכותית, אפילו בהגיון פשוט, מבינים שהפרייה שנעשית מחוץ לרחם אינה יכולה להיעשות בתנאים הפיזיים-אנרגטיים של רחם.

בהפרייה טבעית קיימת תנועה טבעית, אוטומטית או מודעת, של חומר הנשמה ממצב קיומי אחד למצב קיומי אחר.

בהפרייה מלאכותית התנועה אינה טבעית בשום צורה. הפרייה מלאכותית יוצרת מרווח אשר לחומר הנשמה אין כל שליטה עליו. מרווח זה פרוץ להשפעות שונות ומגוונות כמו לדוגמא: סוג האויר, אור מעבדה חזק, קולות של רופאים ועוד - במקום רחם.

אינני רוצה לומר בזאת שהפרייה טבעית הינה מושלמת מבחינה אנרגטית ושאין בה אלימות, פרצות והשפעות אחרות, אבל נראה שאלו דברים שעלולים להימצא בנתיב של נשמה - תלוי ברמת המודעות שלה, תלוי בהתמגנטות שלה וכד' - בעוד שהפרייה מלאכותית משמעה היא יציאה מכל נתיב שהוא.

האם האקט הפיזי של מפגש בין ביצית לזרע הוא הדבר היחיד שדרוש להיווצרות אדם? זו שאלה חשובה.

כאשר יש מפגש פיזי בין זרע לביצית הוא נגרם מתנועה – אוטומטית או מודעת – ויוצר תנודות שמביאות להצטברות של חומר אנרגטי, שהוא עצמו הינו נקודת התחלה לתנועה חדשה.

נשמה שנמצאת בתנועה אוטומטית לכיוון מסוים "נלכדת" בתנודות. נשמה שנמצאת בתנועה מודעת יכולה "להיענות" לתנודות שנוצרו מהמפגש הפיזי בין הזרע לביצית; משם היא ממשיכה בתנועה משלה.

אני רוצה להזכיר שדברנו על החיבור בין תאומים שהגיעו יחד בהפרייה טבעית. בדרך כלל זה קשור לסיפור בלתי גמור ביניהם (למרות שיש מצב של בעיות בניווט בו שתי נשמות בלי סיפור קודם נפגשות בדרך להתגשמות פיזית ומגיעות כתאומים). במקרה של הפרייה מלאכותית זה הפוך: ברוב המקרים אין בהכרח חיבור אנרגטי בין האחים שנולדו כתאומים או כשלישיה ויותר, אלא רק חיבור בין טיפות חומר זהות או דומות.

גם במקרה כזה חשוב לעשות ניתוק אנרגטי. החומר בדרך כלל דליל יותר וקל יותר לניתוק, אלא אם כן הניתוק מתבצע בשלבי חיים מאוחרים יותר והצטברו כבר אירועים שמחברים אנרגטית בין האחים.

כל מי שנולד בהפרייה מלאכותית, חשוב שיחזור לרגע ההפרייה ויבדוק מה קרה שם, מה ההשפעות וההפנמות שקרו בתהליך ואם יש צורך לנקות אותם ובעיקר איך ניתן להזין ולמלא את הרובד האנרגטי.

כמו שציינתי לעיל אנשים שחוזרים להפרייה שלהם יכולים להבין דברים רבים בעיקר על עצמם.

אני שולחת אור, אהבה וחמלה

אסתי