חלקים חסרים – סיפור אמיתי

איפה הנשמה שלי?

הפוסט הזה יראה שוב את החשיבות של השאלה הזו.

בפוסטים קודמים כתבתי על חלקים חסרים של נשמה ובפוסט הנוכחי אני מתכוונת לספר לכם סיפור אמיתי על מנת שתהיה לכם עוד התרשמות על הנושא.

החיפוש אחר חלקים חסרים הוא פשוט מאחר והרובד האנרגטי בתוכנו יכול לזהות את אותם חלקים. באופן דומה השאיפה של החלקים החסרים – מהרגע שהם זוהו – היא לחזור למקומם. זה לא משנה היכן הם אבדו - זה בודאי לא המקום הטבעי להם ולכן זה קל יחסית לשכנע אותם לחזור. חשוב לוודא שהם נקיים ולא הזדהמו על ידי חומרים זרים. אנחנו לא יכולים לעשות זאת בעצמנו ואנחנו תמיד צריכים לבקש עזרה מהיקום ומישויות-אור בחיפוש, בניקוי ובליווי חזרה של אותם חלקים חסרים.כמובן שצריך לבדוק את האירוע בו החלקים אבדו ולטפל בו בהתאם לנדרש.

התופעה של איבוד חלקים עלולה לקרות בכל אירוע טראומטי. על טראומה כפצע אנרגטי אכתוב בפוסט הבא.

אשה צעירה הגיעה אלי וסיפרה שהיא סובלת מאד מכאבים בגב וברגליים מאז שהיתה מעורבת בתאונת סנובורד (גלשן שלג) שנתיים קודם לכן ודבר לא עוזר. הוריה שהינם בעלי אמצעים תמכו בה בכל דבר שקשור לריפוי שלה. היא עברה טיפולים רבים כמו: דיקור, אוסטואופטיה, כירופרקטיקה וסוגי מסאג' שונים. כל הטיפולים סיפקו הקלה זמנית אבל הכאבים חוזרים כל פעם מחדש ומקשים עליה מאד. היא חוששת שהיא תתמכר למשככי כאבים. היא הוסיפה שהיא היתה רוצה להבין מה קרה ומה קורה לה כי משהו לא מסתדר. חברה שלה סיפרה לה על האפשרות של ריפוי אנרגטי. היא לא כל כך מאמינה ב"אנרגטי" אבל היא צחקה על עצמה שהיא מספיק מיואשת בשביל לנסות אפילו את "זה".

אני רגילה לעובדה שאנשים שמגיעים אלי לא מאמינים, לא מבינים או שאינם מקבלים את הרבדים האנרגטיים, אבל היאוש שלהם הוא חזק יותר מאשר ההתנגדויות שלהם ולכן הם מוכנים ופתוחים לנסות דברים חדשים.

הרובד האנרגטי קיים בין אם אנשים מאמינים בו בין אם לאו. לכן, כשמישהו מוכן לנסות בדרך כלל זה עובד אלא אם כן האדם בא כי הוא הבטיח למישהו אחר שהוא ינסה וזו לא ההתכוונות שלו עצמו שהובילה אותו.

השתמשנו בכלי של הרגרסיה על מנת לחזור לתאונה. בזמן האירוע האשה גלשה על הסנובורד שלה ולא ראתה אשה אחרת שבאה משמאלה והן התנגשו. הן שתיהן נזרקו חזק לצדדים והתגלגלו עד אשר עצרו. האשה הצעירה סבלה ממכה חזקה בגב וברגל שמאל, דבר לא נשבר. האשה האחרת קיבלה אף היא מכות בגב וברגליים. אבל מה שהיא ראתה תוך כדי תהליך הרגרסיה שהנשמות של שתיהן קפצו החוצה בפאניקה, נצמדו זו לזו והתישבו יחד בצד המסלול. היא גם ראתה שהן עדיין שם יושבות ומחכות ל"בעליהן".

התהליך במקרה הזה היה מעט מורכב מאחר וראשית היינו צריכות להפריד בין שתי הנשמות. לנשמה של האשה איתה עבדתי לא היתה שום בעיה כי "בעליה" חזרה לחפש אותה. הנשמה השניה, מצד שני, פחדה להישאר לבד. לא רצינו להזיז אותה מאחר ותמיד יש תקוה ש"הבעלים" יחזרו לחפש את החלק החסר. הדבר היחיד שהרגיע אותה היתה הבטחה שנודיע ל"בעליה" על התהליך שנעשה. לא יכולנו לעזור לה מעבר לכך; ההפרדה ביניהן היתה חייבת להיעשות לטובת מי שבקש עזרה בריפוי.

לאחר שהחלק החסר של הנשמה של המטופלת חזר ל"בעליה" עיבדנו את כל האירוע מהתחלה. עכשיו ניתן היה לעשות זאת ברמה אחרת של מודעות. האשה הצעירה ביקשה מראש מהנשמה להישאר בתוכה - ולא משנה מה הולך לקרות – כי הרי ידוע כבר שתהיה תאונה וניתן להכין אותה מראש לקראת זה. כשעיבדנו את התאונה היא ראתה בתהליך כיצד הכל קורה פיזית אבל כעת כשהיא מודעת לאירוע מראש היא זזה קצת הצידה, שניה לפני ההתנגשות. ההתנגשות אכן קרתה אבל פחות חמורה מאשר במציאות. האשה נפלה וחטפה מכות אבל הכל יחסית מינורי. היא ראתה שהנשמה מצליחה להישאר בתוכה בגלל התהליך שנעשה קודם לכן, אבל הנשמה של האשה השניה קפצה החוצה בדיוק כמו שקרה בתאונה. אחרי עיבוד התאונה היא שיחזרה את חייה מאז ועד לכאן ועכשיו אבל לפי המצב החדש בו היא חיה עם הנשמה ובלי חלקים חסרים ובמצב החדש תהליך הריפוי מהיר יותר ויעיל יותר.

האשה הצעירה ציינה שהיא מיד הרגישה הקלה בגוף והיא מתכוונת להמשיך בטיפולים השונים ותראה מה קורה. הצעתי לה שתוך כדי הטיפולים שהיא תקבל שהיא תוודא שהנשמה שלה איתה בעיקר בגב וברגליים. אחרי חודש ימים קיבלתי דיווח שהטיפולים מדהימים וישנה הקלה גדולה מאד בכאבים. שלושה חודשים לאחר מכן היא חזרה לחיים רגילים. היא המשיכה למשך תקופה את טיפולי הכירופרקטיקה.

אחרי התהליך שעברה היא יצרה קשר עם האשה איתה התנגשה וסיפרה לה על מה שעשתה. היא נתקלה בחוסר אמונה, בחוסר הסכמה להבין ואפילו בזלזול.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו כדי להדגיש שכאשר אנחנו מרפאים את הרובד האנרגטי זה אומר שאנחנו דואגים לכך שהרובד הבסיסי החיוני של עצמנו מטופל וזה מאפשר לשאר הרבדים להרפא. אם אנחנו מטפלים ומתייחסים רק לאספקטים  הפיזיים, המנטליים, הרגשיים או אפילו הרוחניים מבלי להיות מודעים לאספקט האנרגטי הריפוי, ההחלמה תהיה חלקית בלבד. אני תמיד אמליץ כהשלמה וכחיזוק לריפוי האנרגטי להשתמש בתיראפיות נוספות. ההבנה שלי היא שאם אנשים יטפלו קודם בסיבה האנרגטית של כל מחלה, חולי, בעיה או חוסר נוחות מתמשכת זה יאיץ את הריפוי ויעשה אותו מקיף וכולל יותר.

אחד מהדברים היותר מקסימים ומספקים שאדם יכול לעשות אחרי שהוא החזיר לעצמו "חלקים חסרים" זה להתחבר מחדש לנשמתו. אני רוצה להציע שכל אחד ואחת מכם יתעקש למצוא מספר שניות ביום על מנת לוודא שאתם מחוברים לנשמתכם.

אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

חיבורים אנרגטיים – סיפור אמיתי

איפה הנשמה שלי?

אל תשכחו לעצור, לבדוק ולנסות לענות על השאלה. 

בפוסט האחרון ניסיתי להסביר לכם, קוראי היקרים, את החשיבות של ניתוק החיבורים האנרגטיים . בפוסט הנוכחי אני רוצה לספר לכם סיפור אחד מיני רבים בתקוה שזה יעזור לכם להבין טוב יותר למה התכוונתי. במשך הזמן אביא סיפורים נוספים מזוויות שונות.

אשה כבת ארבעים הגיעה אלי וביקשה שאעזור לה להתמודד עם מחלתו הקשה של אביה. היא אמרה שהיא יודעת שהוא הולך למות והיא זקוקה לכלים להכין את עצמה לקראת זה. הסברתי לה שכאשר אדם עומד למות הדבר הראשון שיש לעשות היא לנתק אותו אנרגטית מכל המשפחה ומכל אדם משמעותי בחייו על מנת לאפשר לו לעזוב את העולם בלי שום קשרים אנרגטיים שעלולים להפריע לו להמשיך במסע, והניתוק נכון גם לגביה. הדבר החשוב ביותר שהיא יכולה לעשות זה לנתק אותו אנרגטית ולשחרר אותו לדרכו. זה יקל עליו ועליה כאחד. בשכל היא הבינה מה שהסברתי ואמרה:"כן, אעשה זאת" אבל כשבדקנו את החיבורים האנרגטיים ביניהם היא ראתה שהוא מחובר אליה באזורים שונים בגופה ושגם היא מחוברת אליו.

ממש לפני הניתוק היא העלתה שאלה: "אם הוא לא יהיה מחובר אלי הוא לא יוכל ל"להנות" מהאנרגיה שלי?" התשובה היתה: "נכון, את תפסיקי לספק לו את האנרגיה הזו שלך". זה מאד הפחיד אותה. היא הרגישה שהתפקיד שלה כבתו היא לספק לו את האנרגיה הזו עד מותו. היא הרגישה שאם היא תנתק אותו ממקור האנרגיה הזו הוא ימות.

שאלתי אותה האם היא באמת חושבת שאם היא תמשיך לספק לאביה את האנרגיה שלה הוא לא ימות. היא ענתה שהיא יודעת שהוא ימות אבל אולי אפשר לדחות את זה. שאלתי אותה אם היא לא חושבת שהאנרגיה שהיא מספקת לו אולי שומרת אותו בחיים אבל יותר ממה שהוא היה רוצה. אולי עדיף שיפסיק לסבול? ומה היא חושבת יקרה לחיבורים הללו כשהוא ימות? היא ענתה בכנות שאינה יודעת.

שאלה נוספת שעלתה היתה האם היא מודעת לעובדה שכאשר היא זולגת אנרגיה איך זה משפיע עליה? מה זה עושה לה? לחייה? לתא המשפחתי שלה?

אנשים בעולם שלנו שכחו למות בצורה נכונה. זו הסיבה בגללה מוות תמיד מלווה עם פחד גדול: הפחד של הגוף מכליה.

זה משפיע על ההתנהגות של בני אדם לאורך כל חייהם וכמובן על רגע מותם. אני אחזור וארחיב על הנושא של כיצד למות נכון בהמשך הפרסומים של בלוג זה.

אני אגדיר את הנושא: "למות נכון - אומנות נשכחת."

האשה החליטה לנתק את עצמה אנגרטית מאביה ולהסביר לו מה שהיא עשתה ולמה. אחרי הניתוק היא עטפה את האבא באנרגיה של אור, אהבה וחמלה וראתה שהוא נהנה מהתחושה הזו. הסברתי לה שזה בדיוק מה שהיא יכולה לעשות כל יום עד מותו – היא יכולה להתחבר ליקום ולעטוף אותו באנרגיה הזו של אור, אהבה וחמלה. זו לא אנרגיה שלה אלא של היקום וזה יכול להרגיע את אביה ולשמח אותו. יותר מכך, זה לא ירוקן אותה. היא תתפקד רק ככלי להעברת אנרגיה ותוכל להנות גם היא מהעובדה שאנרגיה עדינה עוברת דרכה.

אין ספק שמשלוח אנרגיה של אור, אהבה וחמלה הוא כלי מדהים שעומד לרשות כל אחד מאיתנו; כמו גם לאותם אנשים שמקבלים את האנרגיה, כפי שכבר ציינתי בפוסטים קודמים.

זוהי אנרגיה יקומית בשלושה רבדים שונים: רובד רחב ופתוח של אור יקומי, רובד של אהבה, שהיא אנרגיה ממוקדת יותר שמגיעה מישויות-אור והרובד של חמלה – רובד ביניים שהוא כגשר  בין היקום לאנשים.

אין ספק שאם אדם שנוטה למות יקבל אנרגיה של אור, אהבה וחמלה באופן מודע כל יום זה יכול להרגיע גם אותו וגם את נשמתו. פעולה מסוג זה אינה יוצרת חיבור אנרגטי לאדם אליו אנחנו שולחים את האנרגיות העדינות האלו. 

באשר לאשה,שליחת אור,אהבה וחמלה לאביה היה כלי טוב יותר ויעיל יותר מאשר לספק לו את האנרגיה שלה.

אחרי הניתוק האשה הרגישה הקלה גדולה בעיקר באזורים בגופה שהיו מחוברים קודם לאביה. בפגישות שלאחר מכן היא דיווחה שהיתה לה שיחה טובה עם האבא. היא שיתפה אותו בהבנות שלה ובעבודה שהיא עשתה. היא סיפרה שהוא הגיב עם חיוך ואור בעיניים והיא בטוחה שהיתה הבנה גם מצידו. היא הוסיפה שהיא הרגישה שמרגע זה ואילך יהיה לה יותר כוח להכין אותו ואת עצמה לקראת עזיבתו, מעבר לניתוק עצמו. הסכמנו שהיא תדאג לעטוף אותו כל יום באנרגיות של אור, אהבה וחמלה. היא הבינה שאנרגיה זו שבאה מהיקום תזין את נשמתו ותעזור לה להתחבר לאנרגיה שתזין גם אותה. בנוסף סוכם שהיא תנסה לעבוד עם אביה על ניתוקים אנרגטיים נוספים, עד כמה שהוא יוכל לעשות.

בנוסף היא תנסה להכין אותו עד כמה שניתן לרגע המוות עצמו ולהגיע איתו להסכמה שכאשר ימות היא תבקש מהיקום עזרה בליווי הנשמה שלו.

האשה סיפרה שהניתוק מאביה, שליחת אנרגיות עדינות אליו וההכנה שלו למוות היו הכלים הטובים ביותר שעזרו לה להתמודד עם הסיטואציה. במקום לשבת ולבכות אותו, להרגיש חסרת אונים ומלאה ברגשות, זה איפשר התבוננות, מודעות ועבודה חיובית.

מספר חודשים אחרי שהאב נפטר היא סיפרה לי שברגע המוות היא היתה מודעת לנשמתו של האב וכמו שסוכם ביקשה מהיקום ליווי עבורה והכל מסביב היה מלא באור, באהבה ובחמלה. כל התהליך איפשר לה להתמודד עם חודשי המחלה והפטירה עצמה.

אני שולחת לכולכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

חיבורים אנרגטיים

איפה הנשמה שלי?

בפוסטים קודמים כתבתי על קוצו של יוד על "חלקים חסרים", ועל "הדבקויות אנרגטיות" ובפוסט הזה הנושא הוא "חיבורים אנרגטיים". כמו שכבר הבטחתי, ארחיב בהמשך על הנושאים הללו בעזרת דוגמאות לרוב.

הנושא של "חיבורים אנרגטיים" הוא מעניין כי אני יכולה להבטיח לכם שהוא קשור ישירות לכל אחד ואחת מכם.

מהם "חיבורים אנרגטיים"? 

כשמם כן הם, וניתן לדמות חיבור אנרגטי לחבל, חוט, צינור או כל ואריאציה אחרת שמחבר בין שניים או יותר דברים ובמקרה הזה בין אנשים. 

כאשר אנחנו מחוברים אנרגטית למישהו זה מאפשר לאנרגיה שלו לזלוג ולעבור אלינו ולאנרגיה מאיתנו לזלוג ולעבור אליו. חישבו על כך: אנרגיה שלנו, שאנחנו זקוקים לה, זולגת מאיתנו למישהו אחר, שהאנרגיה הזו "זרה" לו שהיא אינה בהכרח מתאימה לו,ושהוא כנראה אינו יודע כלל שהוא "ניזון" ממנה. אנרגיה מאותו אדם גם זולגת אלינו. האמנם זו הדרך הטובה ביותר להיות בקשר כלשהו עם מישהו אחר?

כולנו חונכנו שחיבור בין אנשים הוא חיובי, כולנו "רקמה אנושית חיה". אינני מתנגדת לזה, אבל אסייג זאת בכך: חיבור בין אנשים הוא חיובי כל עוד הוא אינו אנרגטי. יתרה מזאת, כל חיבור אנרגטי הוא מתיש, מקשה, שגוי מבחינת ההתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו והוא פתח לצרות כאן ועכשיו כמו גם בעתיד הקרוב והרחוק מאד.

אני לא חושבת שעל מנת לאהוב מישהו, לדאוג לו, לחמול עליו, להיות ביחסים טובים איתו צריך חיבור אנרגטי; אפילו אם מדובר בהורים, ילדים, בני זוג ועוד ועוד.

גם אם החיבור נעשה מתוך כוונה טובה, מתוך רצון לקשר אמיתי, מתוך איכפתיות וכד', הרי שתנועת האנרגיה הזו מאחד לשני לא מאפשרת לשני האנשים הללו להיות שתי יחידות עצמאיות שעוזרות, תומכות ואוהבות אחת את השניה אלא תלויות זו בזו בין אם הן רוצות בכך ובין אם לאו.

ברוב המיקרים חיבורים אנרגטיים קורים בגלל חוסר מודעות, אי-ידיעה, חוסר הבנה ומביאים לכך שיש בנו רובד אנרגטי שאין לנו שליטה עליו.

תבחנו את כל האנשים שאיתם אתם בסוג של קשר – משפחה, חברים , חברים לעבודה וכל מעגל יחסים שרק עולה בדעתכם - מנקודת המבט הזו ונסו להרגיש: האם יש זליגת אנרגיה מכם אליהם ולהיפך? האם זה טוב לכם? ואם כן למה?

על מנת לסבר את האוזן מעט ניקח לדוגמא שני אנשים שאוהבים מאד אחד את השני והם מחוברים גם אנרגטית, ובמקרה אחד מהם נפטר לפני שהם ניתקו זה מזה (או מזו). בגלל החיבור האנרגטי  הזה יש סיכון גדול שכאשר הראשון מביניהם נפטר באופן טבעי, השני שעדיין מחובר אליו יטה ללכת בעקבותיו, לא מתוך רצון מודע או החלטה אישית, אלא משום שהם כמו שני בלונים הקשורים אחד לשני וכשבלון אחד מתעופף לו השני נגרר אחריו.

שלא לדבר על הענין  שגם אחרי המוות השניים ימשיכו יחד. ישנם סיפורים לרוב על חיבורים אנרגטיים מחיים קודמים שנגררו וסיבכו את הדברים בחיים הנוכחיים.

או משהו פשוט במיוחד: חישבו כמה ניתן היה להקל על זוגות מתגרשים אם הם היו מתנתקים אנרגטית זה מזו? מנסיון אומר שברגע שזוגות כאלו התנתקו אנרגטית, כל תהליך ההפרדות היה סביר וקל יותר הן מבחינה רגשית והן מבחינה כלכלית, והקל על האוירה וגם על הילדים.

כמו שכבר כתבתי, הרבדים האנרגטיים הם הבסיס. כך גם במקרה של חיבורים אנרגטיים -  ניתוק החיבורים האנרגטיים הללו משפיע לטובה על הרבה מאד דברים.אני מנסה להסביר לכם, קוראי היקרים, שחשוב מאד לנתק כל חיבור אנרגטי שיש לכם עם מישהו בחיים האלו ולבדוק אם יש לכם חיבורים אנרגטיים שעדיין קיימים מחיים קודמים. אני רוצה להדגיש שזה שאתם מתנתקים ממישהו באופן אנרגטי לא אומר שאינכם אוהבים אותו, שלא איכפת לכם ממנו, שלא תעמדו לרשותו במקרה הצורך וכד' אלא להיפך: שאם תעשו את כל הדברים הללו תעשו אותם מתוך בחירה מודעת ולא מתוך האוטומטיות של החיבור. 

לנתק את עצמך אנרגטית הינו תהליך מודע ופשוט שיאפשר לך תוך זמן קצר להרגיש הקלה ושינוי אנרגטי בתוך עצמך.

אני מציעה שוב: קחו כמה דקות, שבו בשקט ובדקו את החיבורים האנרגטיים שלכם לאנשים, את האופי שלהם, את ההשפעה שיש להם עליכם ואולי גם על הצד השני וכד'. 

בפוסט הבא אביא דוגמא לנושא החיבורים האנרגטיים באמצעות סיפור אמיתי. 

התנתקות אנרגטית מאנשים מאפשרת לנו לא רק להתנקות מאנרגיות שהן לא שלנו, אלא גם מאפשרת לנו להעביר דרכנו ביתר קלות אנרגיות עדינות של אור, אהבה וחמלה.

ברגע זה אני עוצרת, מוודאה שהנשמה שלי איתי ובמקומה, מתחברת ליקום ומעבירה אליכם הרבה אור, הרבה אהבה והרבה חמלה.

אסתי

ההשלכה האנרגטית של השימוש בסמים – חלק ב'

איפה הנשמה שלי?

אין הנחות! חשוב לשאול את השאלה ואפילו להשתדל לענות עליה.

בפוסט הקודם כתבתי על ההשלכות האנרגטיות שיש לשימוש בסמים על נוזל השדרה ועל נוזל המוח, שמתעכרים בגלל שסמים הינם חומרים פעילים, וגם על כך שהנשמה נחרכת מהשימוש בסמים.

החריכה של הנשמה נגרמת במקרים בם הנשמה - או חלקים ממנה - נשארים במקומם למרות השימוש בסמים.

בפוסט הנוכחי אני רוצה לצרף את השימוש בסמים למה שכבר כתבתי עליו רבות: רוב המיקרים בהם הגיעו אלי אנשים שהשתמשו בסמים ואפילו "קלים" הם סבלו מהתופעה של  נשימתי נעתקה ונשמתי פרחה.

היו מקרים שהגיעו אלי אנשים לטיפול עקב בעיות קשות של חוסר שינה, חוסר שקט – לא מוצאים את מקומם או שאין להם חשק לקום מהמיטה וסימפטומים נוספים שמשיקים לדכאון, ואפילו כאלו שהיו כבר על כדורים "נגד" דכאון. כשבדקנו אחורה – בעזרת תהליך של רגרסיה שאותו אסביר ועליו ארחיב בהזדמנות אחרת – מהו הגורם לבעיה, התברר שב-70% מהמקרים המודעות שלהם החזירה אותם לפעם הראשונה, או לאחת הפעמים הראשונות, שהם השתמשו בסמים. הנשמה שלהם נכנסה לשוק ופרחה החוצה.

כן, כן. תאמינו או לא, אבל זה קורה שהנשמה פורחת. לעיתים זה יקרה לאו דווקא בגלל שהנשימה נעתקה מצידו של האדם, אלא מצידה של הנשמה. בהרבה מאד מהמיקרים הללו הנשמה לא חזרה למקומה; וגם אם חזרה - לא במלואה.

הנסיון הראשון בשימוש בסם קרה אולי שנים רבות קודם לכן והאדם המשיך להסתובב בחייו ללא החלקים האלו. הוא עשוי להחזיק מעמד כל עוד הוא צעיר והגוף יחסית חזק, אבל הזמן עושה את שלו, הגוף נחלש ואז אין מה שיחזיק את האדם, אין מה שיתן לו בסיס קיומי כלשהו.

אני רוצה לציין שלמרות שאנשים לא מאמינים בחשיבות הרבדים האנרגטיים, ולמרות שאנשים צעירים אינם חשים בפגיעה ברבדים האלו באופן מיידי, הרי ככל שהגוף מתכלה עם הזמן החשיבות של הרבדים האנרגטיים לבריאות שלנו, לתחזוקה שלנו, הולכת וגדלה. אם לא נזלזל ברבדים האלו ונדאג לתקינותם ולשלמותם ונתחזק אותם כמו שאנחנו עושים עם הגוף הפיזי שלנו באופן שוטף – מזינים, מנקים, מתחזקים ועוד - ההזדקנות תהיה איכותית ולא עלובה .

דבר נוסף שאני רוצה לציין הוא שכל תגובה של אדם לאירוע יוצא דופן בחיים תלויה באופן מוחלט ברמת המודעות שלו. מודעות היא ההגנה הטובה ביותר שעומדת לרשותנו. לכן, אם האדם מודע, זה מאפשר לנשמה להשאר איתו ולא לקפוץ החוצה; גם אם האירוע הוא דרמטי במיוחד והיא נאלצה לצאת היא תחזור במהירות.

 מודעות ונשמה קשורים זו בזו. 

לגבי השימוש בסמים: אדם מודע רגיש לנשמתו ומבין את ההשלכות של השימוש בסמים על נשמה לכן, מעצם ההגדרה, הוא לא ישתמש בהם.

יאמרו אלו שיאמרו שסמים טובים להתפתחות רוחנית ועובדה שהשתמשו בהם בטקסים שונים בתרבויות שונות ולאורך כל התקופות.

אני טוענת שזה בכלל לא אותו הדבר. יש הבדל גדול בין מישהו בעל מודעות ובעל ידע  שעבד שנים רבות על ההתפתחות הרוחנית שלו, שמחובר ליקום ומשתמש בסמים לצורך ספציפי, ובין כל אחד אחר שמשתמש בסמים.

כשהיו משתמשים בסמים למטרות טקסיות-רוחניות זה תמיד נעשה תחת פיקוח ובעזרת אנשים נוספים בעלי ידע  שהיו בסביבה ודאגו לוודא שהנשמה של המשתמש תחזור למקומה. כי כן, גם נשמתם של אנשים אלו פרחה, אבל תמיד היה מישהו ששמר עליה כל זמן שבעליה תחת השפעת הסמים, ודאג להחזירה לבעליה כשהארוע הסתיים.

מעבר לכל זה אומר גם לגבי האנשים הללו שהשתמשו בסמים: זה היה כדי להתחבר לעולמות גבוהים ועדינים מהם.זה לעולם לא היה על בסיס יומי או קבוע, ותמיד היו אלו סמים ספציפיים, נקיים לחלוטין, באיכות גבוהה ובעדינות נאותה.

השימוש בסמים כיום הוא עם עיניים למטה, עם ולמען התמרחות, בלי שום התכוונות אמיתית למשהו גבוה יותר, עדין יותר ואין צורך אפילו להרחיב על איכות החומרים.

מישהי זקנה וחכמה ניסחה עבורי את ההבדל: "ישנם שני מצבים עיקריים – או שאתה אוכל את הסם, או שהסם אוכל אותך". כלומר או שהחומר הפעיל שלך והמודעות שלך עדינים יותר, חזקים יותר ונוכחים יותר מאשר הסם, או להיפך – הסם חזק יותר, שזה מה שקורה כיום אצל האנשים שאני פגשתי ולצערי ללא יוצא מן הכלל.

אם תתמידו יגיעו בהמשך גם הסיפורים האמיתיים.

אני שולחת לכם אור ,אהבה וחמלה

אסתי