טראומה – פצע אנרגטי - סיפור אמיתי

איפה הנשמה שלי?

הרבה חויות בחיים יכולות להפוך לטראומטיות ולהישאר כפצע אנרגטי אם איננו בעלי מודעות מספקת, מה מאפשר לנשמה שלנו לדעת את דרכה חזרה אלינו אחרי שהיא פרחה, ולכל הפחות מאפשר לנו להיות מספיק עירניים שזה מה שהיא עשתה.

מודעות היא ההגנה הטובה ביותר שיכולה להיות לנו בחיים.

מודעות היא הדלק הטוב ביותר שיכול להיות לנו על מנת לעבור את החיים האלו בצורה נאותה ולהמשיך במסע שלנו.

כמו שהבטחתי אני מביאה בפוסט הזה סיפור פשוט ואמיתי על מנת להמחיש לכם את הנושא של טראומה.

בחור צעיר בתחילת שנות העשרים שלו הגיע אלי וסיפר שמזה שנים רבות הוא נאבק בחרדת נטישה. הוא לא מבין ממה זה נובע אבל זה מאד מקשה עליו מאז ילדותו. כל פעם שאימו ניסתה לעזוב אותו בגן הילדים או עם בייבי-סיטר הוא היה נכנס להתקף חרדה, מתחיל לבכות וחווה פחד גדול. הוא ניסה במשך השנים להתגבר על הפחד באמצעות טיפולים פסיכולוגיים, אוטו-סוגסטיה וכל דבר שהוצע לו אך הטיפולים הללו סיפקו רק הקלה זמנית אבל לא פתרו את הבעיה.

לאחרונה הוא פגש בחורה נחמדה והיחסים איתה חשובים לו מאד. הוא חי עם תחושה מתמדת שהיא תעזוב אותו והוא יודע שזה בכלל לא קשור אליה והוא נחוש לפתור או לפחות להבין מה הבעיה.

הוא הגיע אלי מאחר ומישהו סיפר לו שאני מטפלת באירועים טראומטיים באמצעות רגרסיה והוא מעוניין לבדוק האם קרה משהו בחייו שהוא אינו מודע לו שיכול להיות הגורם לכל הבעיה.

כשיישמנו את הכלי של רגרסיה בתהליך הגענו מיד לאירוע שקרה כשהבחור היה תינוק בן שלושה שבועות. בוקר אחד, אחרי שהוא נרדם, אימו, כמו כל אם אחרי לידה, ניצלה את ההזדמנות ללכת להתקלח בנחת. משהו העיר אותו משנתו והוא החל לבכות וציפה שאימו תגיע אליו מיד. האם לא שמעה אותו בוכה בגלל זרם המים במקלחת ורק אחרי שסיימה ויצאה שמעה אותו והגיעה אליו במרוצה. הבחור ראה בזמן הרגרסיה שמרגע שהתעורר ובכה עד לרגע שאימו הגיעה, הרימה אותו וחיבקה אותו, נשמתו פרחה ופחד עטף אותו. הוא הרגיש לבד בעולם ושהאשה שטיפלה בו עד לאותו רגע נעלמה ולא תחזור יותר. 

ברגע שהוא ראה, הרגיש והבין מה קרה היא קל מאד לשחזר את האירוע באופן מודע. ראשית הוא ביקש מישויות-אור להיות עם התינוק במשך כל זמן האירוע על מנת שלא ירגיש לבד בעולם. הוא גם הסביר לתינוק ולנשמה שלו שהאמא רק מתקלחת וביקש מהנשמה שכאשר התינוק מתעורר היא תבקש עזרה מישויות-האור במקום להיות בפאניקה ולפרוח החוצה. אם היא תשאר התינוק לא ירגיש נטוש. כשהבחור שיחזר את האירוע עם ההבנה והמודעות החדשה ועבר על פני הנסיבות הוא ראה שהנשמה לא פרחה, התינוק לא בכה באופן היסטרי אלא חייך והאמא מגיעה ברגע שסיימה להתקלח ומחבקת את התינוק. במשך תהליך השיחזור הוא גם הבין שאם היה חי את חייו בלי הרגשת הנטישה הזו היה לו הרבה יותר קל כילד להסתגל לגן, לבקר אצל חברים וכד' מבלי לחשוש שאמא שלו "לא תהיה שם" כשהוא יחזור הביתה. וכמובן היה חי את חייו ללא חרדת נטישה.

לאחר שסיימנו הוא הרגיש שהוא הרבה יותר מוכן להמשיך את חייו ואת היחסים החדשים שלו עם חברתו.

אני מקוה שכולכם נהניתם מחג השבועות ושתהיה שנה מעולה עד החג הבא

 

אני מעבירה אליכם קוראי היקרים אור, אהבה וחמלה.

אסתי

טראומה – פצע אנרגטי

איפה הנשמה שלי?

בפוסט הזה אני מתכוונת לכתוב על ההגדרה של טראומה. דיברתי כבר על טראומה מבלי להשתמש במונח הזה, אבל כל אירוע שבו הנשמה נעתקת עלול להתפתח לטראומה. ציינתי כבר מספר תופעות כמו "חלקים חסרים" ו"הדבקויות אנרגטיות" שהן תוצאה ישירה של נשמה שנעתקה ולכן הם ללא כל ספק טראומות.

על מנת לוודא שהנשמה נקיה ושלמה, חיוני לטפל בטראומות בין אם הן מהחיים הנוכחיים ובין אם -  במידה ויש צורך –הן מחיים קודמים.

טראומה היא פצע אנרגטי שנגרם ממאורעות מגוונים שבהם הנשימה של אדם נעתקה ונשמתו התנתקה לשניה, לדקה, לכל החיים או במוות. אירועים אלו יכולים להיות טראומטיים ברמות שונות. טראומה יכולה להיגרם כשתינוק בוכה, בתאונת דרכים, משינוי  או בתקופת מעבר בחיים וכד'.

הנשימה נעתקת והנשמה מתנתקת ופורחת מאחר והאדם תופס את האירוע כמשהו קשה ולא רוצה להרגיש את הכאב, את הפגיעה וכל דבר אחר שקשור לאירוע. כאשר הנשמה מנותקת גם האדם למעשה מנותק ממה שקורה וזה מקהה את התחושות הקשות ואת הרגשות שמזוהות עם האירוע. כשהאירוע מסתיים זה הזמן לחזור ולנשום שוב והנשמה יכולה לחזור למקומה אבל אז כמו שכתבתי בפוסטים קודמים יכולים לקרות מספר דברים:

הנשימה חזרה למסלולה הנשמה חזרה למקומה והאירוע הסתיים ללא פצע, ללא טראומה. העניין הזה סגור.

הנשימה חזרה למסלולה הנשמה חזרה לגוף אבל לא למקומה והיא לא לגמרי מסונכרנת עם הגוף הפיזי. לפיכך האירוע בעצם לא הסתיים והענין לא סגור.

הנשימה חזרה למסלולה אבל הנשמה או חלקים ממנה לא חזרו לגוף וחומר זר "ניצל" את ההזדמנות ונכנס במקומם - הדבקות אנרגטית. האירוע לא הסתיים והענין הזה לא סגור.

הנשימה חזרה למסלולה אבל הנשמה או חלקים ממנה לא חזרו לגוף – חלקים חסרים. האירוע לא הסתיים והעניין הזה לא סגור.

כל אירוע שלא הסתיים והעניין לא סגור הוא טראומה ואנחנו יכולים לכנות אותו "עניין לא סגור".

או כמו שאומרים באנגלית: An unfinished business.

האירועים שיוצרים טראומה – פצע אנרגטי – הם שונים ומגוונים. חלק מהפצעים נגרמים בגלל התנסויות פיזיות כמו תאונות דרכים, פציעות, ניתוחים ועוד רבים אחרים. חלק נגרמים מחויות רגשיות כמו ילדים שניתנו לאימוץ, פרידה בין בני זוג, גירושין של הורים וכד'. חלק מהפצעים נגרמים על ידי מאבקים מנטליים למשל כשהאגו שלנו נפגע במיוחד. ישנם גם פצעים רוחניים כמו מה שקרה להרבה מאד יהודים שעזבו את הדת אחרי השואה מאחר והם לא יכלו להבין כיצד אלהים איפשר לדבר כזה לקרות.

חלק מהטראומות עלולות להפוך לכרוניות אם, לאחר האירוע המקורי שגרם לטראומה, החיים המשיכו בנתיב שהביא לחיכוך יומיומי עם הפצע. זה גורם לזליגה מתמשכת של אנרגיה ולבסוף  לחסך ולחוסר אנרגטי, כמו שקורה במחלות כרוניות עם כל ההסתעפויות וההשלכות שלהן.

מוות לא מודע הינו טראומה שנגרמת עקב העובדה שברגע המוות, או אולי קצת לפניו, הנשמה מתנתקת מהגוף בלי החלטה מודעת של האדם לשחרר אותה, אלא כחלק מהסחיפה של האירוע.

מוות צריך להיות עניין סגור, עסק סגור ולהעשות בצורה נאותה אבל מאחר ושכחנו כיצד למות נכון, כיצד למות בצורה ראויה, המוות הוא לעיתים קרובות הפתעה. הרבה מאד פחדים הם סביב המוות וזה מונע מאיתנו למות נכון. לכן רגע המוות הופך להיות טראומה הן לאדם המת והן לסביבתו.

על מנת שהנשמה תהיה נקיה עלינו לרפא פצעים אנרגטיים. אם הם לא מטופלים הם לא ירפאו וימשיכו לדמם ויהפכו להיות אלמנט רגיש במערכת שלנו. לעיתים, כשאנחנו ניגשים לטפל בטראומה כלשהי, אנחנו עלולים למצוא שזו רק שכבה חיצונית של טראומות ישנות, פצעים עתיקים, זיהומים שנאספו באזור רגיש.

כל טראומה, כל פצע אנרגטי, כל עסק לא סגור הוא מאגר של לכלוך אנרגטי, של מקום לא שלם ושל זליגה אנרגטית.

אנחנו יכולים למיין אירועים טראומטיים שונים ולהגדיר אותם אבל אני לא רוצה להגזים בהגדרות וחשוב לזכור שבכל מקרה כל אירוע הוא יחודי. כל אחד מאיתנו הוא לגמרי שונה מכל אחד אחר. לכן כל אירוע טראומטי הוא שונה מכל אירוע אחר. הנסיבות שמאפשרות טראומה לקרות שונות גם הן.

בפוסט הבא אני אביא דוגמא על מנת להמחיש בפניכם את הנושא אבל אני רוצה לחזור ולהדגיש שוב שכל מאורע טראומטי הוא נושא לטיפול ולריפוי.

בפוסטים קרובים אנסה להתחיל ולגעת בנושא המוות. 

אני שולחת לכם אור, אהבה וחמלה

אסתי

פוסט אישי

איפה הנשמה שלי?

לפני שנה, אחרי חמש עשרה שנים בהם הייתי תיראפיסטית ומטפלת אנרגטית, הן בארץ והן בחו"ל, בהם בעזרה רבה מהיקום, בהתכוונות אמיתית ותוך כדי תירגול יומיומי של חמלה טיפלתי והדרכתי אנשים רבים, חשבתי שזה זמן טוב לשנות ולנסות כיוונים חדשים.

השתדלתי לחפש עיסוקים שיענו על קריטריון ששמעתי עליו פעם וחשבתי שיש בו הרבה טעם: חשוב שכל אדם בדרך חייו ובמעשיו יתרום לאנשים, לעולם וליקום ואם הוא לא רוצה או לא עושה את זה שלפחות לא יפריע.

בדקתי נתיבים שאינם קשורים לתיראפיה ולעבודה האנרגטית בה עסקתי ובדקתי כאלו שנושקים לתחום. הדרכים כולן היו לפני אך לא הרגישו פתוחות לרווחה ובעיקר הן השתלבו ברעש הכללי מסביב ולא הרגשתי שהן מספקות לי איזשהו ציר פנימי יציב ושקט כמו שחוויתי בחמש עשרה השנים בהן טיפלתי.

המדריכים הרוחניים שלי נתנו לי את הזמן ,איפשרו לי לבדוק  את דרכי מחדש, היו סבלניים והרעיפו אור, אהבה וחמלה. המאבק הפנימי הוא זה שהיה קשה.

המאבק בין הרצון האישי להפסיק לטפל באנשים, להפסיק לקחת אחריות על מטופלים, להפסיק לנסות ולהסביר למה העבודה על הרבדים האנרגטיים חשובה לאיכות החיים שלנו, למוות שלנו ולהמשך, להפסיק לנסות ולהסביר למה חשוב לטפל בנשמה, למה חשוב להתנקות, לחפש חלקים חסרים ולטפל בטראומות מהחיים האלו ומהחיים הקודמים ועוד ועוד.

ובין – ה"תפקיד" שנבנה מיכולות, מהבנות וממתנות שקיבלתי במשך כל חיי ושצריך להעביר הלאה.

החומרים והעזרה שאתה מקבל מהיקום, מהעולם ומהאנשים סביבך במשך כל ימי חייך אינם אמורים להיתקע אצלך. על מנת שתוכל להיות חלק מהתנועה אתה צריך להעביר אותם הלאה.

ככל שהבדיקות שלי הועמקו, ככל שהחיוך של המדריכים הרוחניים התרחב כך ההבנה שלי שהשינוי אותו אני מחפשת יצטרך להיות פנימי ולא חיצוני. יצטרך להיות בדרך בה אני מטפלת ועובדת עם אנשים ולא בסוג העיסוק.

אחרי שנה מענינית, מלמדת ופוריה החלטתי לחזור ולהעמיד לרשות אנשים את התיראפיה שלי, הטיפול, העבודה וההדרכה האנרגטית.

פתחתי חדרי עבודה הן בחיפה והן בתל-אביב ואני מזמינה את כל מי שמרגיש שהוא זקוק לעזרה לפגישת אבחון-תיקשור שבה יהיה ניתן לעלות על הסיבות לקשיים, לענות על שאלות ואף לפתח תכנית עבודה לשינוי ושיפור איכות החיים.

אני מעבירה אליכם קוראי היקרים אור, אהבה וחמלה.

אסתי

הפרייה,עוברות, לידה – לידה

איפה הנשמה שלי?

בפוסטים האחרונים פתחנו פתח צר לשלב ההפרייה והעוברות. ברור שלא אמרנו הכל כי הרי זה בלתי אפשרי להסביר ולהרחיב את כל ההיבטים במסגרת בלוג אבל מה שניסיתי לעשות זה לעורר את המחשבה לנקודות האלו בחיים של כל אחד. נקודות חשובות ששוות בחינה . אם נמשיך הלאה מעבר לשלושת השלבים הללו נראה שכל רגע בחיים שלנו יכול להיות רגע מכונן והשאלה היא תמיד איך ניתן להיות יעילים ואפקטיביים כאשר אנחנו בודקים את עצמנו. איזה אירועים לבחון, באיזה דברים לטפל. מה שקורה בדרך כלל זה שאנחנו עושים זאת רק כאשר משהו מציק לנו, כשנמאס לנו לסבול כאב כזה או אחר, או משהו שמטריד אותנו במיוחד או כאשר, לעיתים רחוקות, בפלאי פלאים, יש לנו זמן להתעסק עם זה.

במשך כל הבלוג הזה אני מנסה לעורר אתכם ולסבר לכם את אוזניכם על האפשרויות מתוך תקוה שלמרות החיים העמוסים שיש לכל אחד מאיתנו נעצור!!! ננשום עמוק!!! נבחן את עצמנו!!! נשאל שאלות!!! שלא יקרה מצב, שכבר דיברתי עליו מספר פעמים, שאנחנו עולים על רכבת בתחנה אחת מגיעים לתחנה הסופית ולא זוכרים את הדרך, לא את תחנות הביניים וברוב הפעמים שוכחים בכלל שאנחנו נוסעים כי נדמה שהרכבת בכלל לא זזה.

שימו לב – הרבה פעמים קורה שמי שהולך לאט מגיע מהר – הפסיקו לרוץ, התחילו לנשום עמוק, וודאו שעם כל נשימה - הנשמה שם.

נחזור לעניינו – הפרייה, עוברות, לידה. הגענו לשלב הלידה.

כל אחד מאיתנו מבין בהגיון פשוט שזהו רגע מכונן בחיינו. שיטות טיפול שונות מתייחסות לשלב הזה ואנשים רבים עוברים תהליכים מתקנים וטוב שכך. לכן, לא ארחיב יותר מדי על הלידה אבל טוב שכל אחד ידע איך עברה הלידה שלו ומה קרה שם.

אנשים שעוברים תהליך אנרגטי וחוזרים ללידה שלהם מצליחים לזכור פרטים רבים  שקרו . יכולים לשמוע דברים שנאמרו, רגשות שהיו, רצונות וכד'. אחד הדברים הכייפים שניתן לבחון כאשר חוזרים להפרייה ולעוברות היא לבדוק האם לאדם היתה איזשהי התכוונות לחיים שלו.

בדרך כלל אם ההפרייה היתה מודעת, לאדם היתה התכוונות לפני הלידה; אבל אם היא לא היתה מודעת, יש לשער שלא היתה כל כך התכוונות. אבל כאשר עובדים אנרגטית ועוברים תהליך של "להכנס לרחם ולצאת ממנו" אפשר, כאשר מגיעים לסוף העוברות, ממש לפני שתהליך הלידה מתחיל, ליצור התכוונות נאותה שתוכל לתת כוון מודע לחיים שלנו, ולהשתמש בה כשאנחנו עושים את השיחזור מרגע הלידה לאורך כל החיים עד לכאן ועכשיו וכן הלאה קדימה.

הרי ברור שאם אדם נולד בלידה טבעית, בניתוח קיסרי, אם האם קיבלה אפידורל, אם האם סבלה במיוחד או לא, אם היה לחץ בסביבה ועוד ועוד זה משפיע על הילוד אבל אם קיימת התכוונות מודעת של האדם בזמן לידתו הוא יכול להכיל את כל מה שקורה כי התכוונות מודעת הינה חומר עדין שיכול לעכל חומרים גסים יותר, צפופים יותר ודחוסים יותר כמו מחשבות, רגשות, כאבים פיזיים ועוד.

בידקו אם יש לכם התכוונות כזאת לחיים. אם לא, אז כדאי לחזור לרגעים שלפני הלידה וליצור אותה.

התכוונות מודעת כזו היא כמו חץ מואר שאתם יורים על מנת לפתוח לכם את הדרך.

הרבה אור, הרבה אהבה והרבה חמלה ממני אליכם.

אסתי