הפרייה, עוברות, לידה – הפרייה מלאכותית

איפה הנשמה שלי?

אני רוצה לציין שוב שכל הפרייה היא תנועה; וכמו כל תנועה היא יכולה להיות תנועה אוטומטית או תנועה מודעת.

לפני שאנחנו עוברים בשבוע הבא לשלב הבא של עוברות אני רוצה לכתוב מספר מילים על הפרייה מלאכותית. 

אני יודעת שהנושא הזה טעון ועלול להעלות אצל הקוראים אי-הסכמה והתנגדות למה שאומר אבל כשאני בוחנת את הנושא של הפרייה מלאכותית אני מתייחסת רק להיבט האנרגטי,  ואינני מתייחסת כלל להיבט הרפואי או המוסרי .

אם בוחנים את הרובד האנרגטי של הפרייה מלאכותית, אפילו בהגיון פשוט, מבינים שהפרייה שנעשית מחוץ לרחם אינה יכולה להיעשות בתנאים הפיזיים-אנרגטיים של רחם.

בהפרייה טבעית קיימת תנועה טבעית, אוטומטית או מודעת, של חומר הנשמה ממצב קיומי אחד למצב קיומי אחר.

בהפרייה מלאכותית התנועה אינה טבעית בשום צורה. הפרייה מלאכותית יוצרת מרווח אשר לחומר הנשמה אין כל שליטה עליו. מרווח זה פרוץ להשפעות שונות ומגוונות כמו לדוגמא: סוג האויר, אור מעבדה חזק, קולות של רופאים ועוד - במקום רחם.

אינני רוצה לומר בזאת שהפרייה טבעית הינה מושלמת מבחינה אנרגטית ושאין בה אלימות, פרצות והשפעות אחרות, אבל נראה שאלו דברים שעלולים להימצא בנתיב של נשמה - תלוי ברמת המודעות שלה, תלוי בהתמגנטות שלה וכד' - בעוד שהפרייה מלאכותית משמעה היא יציאה מכל נתיב שהוא.

האם האקט הפיזי של מפגש בין ביצית לזרע הוא הדבר היחיד שדרוש להיווצרות אדם? זו שאלה חשובה.

כאשר יש מפגש פיזי בין זרע לביצית הוא נגרם מתנועה – אוטומטית או מודעת – ויוצר תנודות שמביאות להצטברות של חומר אנרגטי, שהוא עצמו הינו נקודת התחלה לתנועה חדשה.

נשמה שנמצאת בתנועה אוטומטית לכיוון מסוים "נלכדת" בתנודות. נשמה שנמצאת בתנועה מודעת יכולה "להיענות" לתנודות שנוצרו מהמפגש הפיזי בין הזרע לביצית; משם היא ממשיכה בתנועה משלה.

אני רוצה להזכיר שדברנו על החיבור בין תאומים שהגיעו יחד בהפרייה טבעית. בדרך כלל זה קשור לסיפור בלתי גמור ביניהם (למרות שיש מצב של בעיות בניווט בו שתי נשמות בלי סיפור קודם נפגשות בדרך להתגשמות פיזית ומגיעות כתאומים). במקרה של הפרייה מלאכותית זה הפוך: ברוב המקרים אין בהכרח חיבור אנרגטי בין האחים שנולדו כתאומים או כשלישיה ויותר, אלא רק חיבור בין טיפות חומר זהות או דומות.

גם במקרה כזה חשוב לעשות ניתוק אנרגטי. החומר בדרך כלל דליל יותר וקל יותר לניתוק, אלא אם כן הניתוק מתבצע בשלבי חיים מאוחרים יותר והצטברו כבר אירועים שמחברים אנרגטית בין האחים.

כל מי שנולד בהפרייה מלאכותית, חשוב שיחזור לרגע ההפרייה ויבדוק מה קרה שם, מה ההשפעות וההפנמות שקרו בתהליך ואם יש צורך לנקות אותם ובעיקר איך ניתן להזין ולמלא את הרובד האנרגטי.

כמו שציינתי לעיל אנשים שחוזרים להפרייה שלהם יכולים להבין דברים רבים בעיקר על עצמם.

אני שולחת אור, אהבה וחמלה

אסתי

להכנס לרחם ולצאת ממנו – הפרייה, היבטים נוספים

איפה הנשמה שלי?

 

בפוסט הזה אביא שני סיפורים שישפכו אור על היבטים נוספים שקשורים לנושא ההפרייה.

מטופלת צעירה, בתחילת שנות העשרים, הגיעה עם ענינים שונים - בעיקר רוחניים. היא רצתה לדעת איך אפשר לחיות טוב יותר, באופן מודע יותר.

היא גדלה במשפחה טובה, תמיד יכלה לחיות ולא רק לשרוד. אבל לא היתה לה תחושה שהיא רצויה ותמיד חשבה שהיתה "פנצ'ר". זאת, למרות שאמה אמרה לה שזה לא נכון שהיא היתה בלתי-מתוכננת; אלא להיפך, שהם באמת רצו ילד. לא היה ברור ממה נבעה התחושה הזו; האם היא היתה נכונה? האם זה היה תירוץ עבור עצמה? או משהו אחר? 

הצעתי לה לחזור לרגע ההפרייה. כשהיא חזרה אליו היא ראתה מראה מלבב של זוג אוהבים שהתעלסו בנעימות ובאהבה גדולה. ההפתעה שלה היתה מוחלטת. היא אמרה שבחיים לא היתה יכולה לחשוב על חמימות ואכפתיות כאלה בין הוריה. היא ראתה שבמקרה שלה היא התמגנטה אליהם בעקבות מוות טוב שהיה לה; מוות לא מודע, אבל טוב ובשיבה טובה. חוסר הסיפוק שלה נבע מכך שהיא הרגישה שהיא "נגררה" להתעלסות ולא החליטה באופן מודע להגיע אליה. זו היתה תחושה אישית שלה שלא היתה קשורה במאומה להוריה.

ההתבוננות במה שקרה בין ההורים בזמן ההפרייה שלה שינתה את כל יחסה אליהם באופן חיובי. היא הבינה שהיא היתה רצויה ואהובה והבעיה היתה אצלה. כל המסע שלה איתי, כל העבודה שלה איתי, היו על מנת לפתח את המודעות תוך כדי הכרה עצמית, כדי שהמוות שלה בפעם הזו יהיה טוב - ובעיקר מודע. כך היא תוכל להגיע לבארדו ולהחליט באופן מודע איך ימשיך המסע.

והנה סיפור נוסף. אני מקוה שאחרי שתקראו אותו תבינו שוב את הצורך בניתוקים האנרגטיים עליהם דיברתי בעבר, ושהוא יתן לכם רמז על הצורך במוות מודע. כך תוכלו לראות את הקשר בין המוות האחרון וההפרייה בחיים האלו ואת ההשפעה ההדדית ביניהם, וזה גם יגע בנושא המורכב של תאומים ואולי בעוד דברים שכל אחד ואחת מכם יקח לעצמו:

הגיעה אלי אשה רווקה בשנות הארבעים. היא באה על מנת לטפל במספר נושאים בחייה ואחד מהנושאים שהעלתה היה שהיא לא מצליחה להיות מאושרת בחייה והיא לא מבינה מדוע. היא שאלה אם זה בכלל נושא שניתן לעבוד עליו, או אפילו להבין את הסיבה, או שזה פשוט ככה, שיש אנשים שלא מאושרים.

כמובן שהשאלה הזו הצחיקה אותי, כי לצערי רוב האנשים שמגיעים אלי באים בגלל שמשהו לא מסתדר להם בחיים, שהם לא יכולים לומר לעצמם שהם מאושרים. פעמים רבות כי הם לא מבינים בשביל מה הם חיים.

הרגעתי אותה ואמרתי לה שהמצב שלה אינו יוצא דופן, וזה חשוב שהיא לפחות קיבלה החלטה לנסות ולהבין מה קורה. הסברתי לה שקשה לתקוף נושא מסוג זה באופן ישיר, ושחשוב קודם כל לפנות כל מיני דברים בדרך לפני שמגיעים אליו. לעצמי אמרתי, כמו תמיד, שאם מפנים את הדברים מסביב, פעמים רבות האנשים הופכים להיות מאושרים; ולעיתים הכל נעשה נקי ובהיר ואז קל להבין מה מונע מהאדם להיות מאושר ומה יכול לעשות אותו מאושר.

אחד מהדברים שקל מאד לפנות מהדרך, וגורם לשינוי מיידי בתחושה, אלו החיבורים האנרגטיים. ההגיון מאד פשוט: כשעושים ניתוקים מפנים אנרגיות שהם לא שלנו, וזה מקל עלינו לראות את עצמנו, מי אנחנו, מה שייך לנו ומה לא. ככל שננקה את עצמנו מחיבורים אנרגטיים או מהדבקויות של אנרגיות זרות לנו, שמסיבות שונות נדבקו אלינו, ככל שנבדוק אם יש לנו חוסרים אנרגטיים ככל שנדאג לנשמה נקיה, שלמה, מחוברת ובמקומה, אזי התהליך עצמו, אני מבטיחה לכם, יעשה אתכם למאושרים. בכל מקרה יהיה לנו קל יותר להגדיר את עצמנו: מי אנחנו ומה אנחנו. זה כשלעצמו יהיה בסיס טוב להבנה: מה יכול לגרום לנו או לעזור לנו להיות מאושרים ושמחים בחלקנו ומה עלול להפריע לזה.

לאותה אשה הצעתי – כמו שאתם מבינים – להתחיל בניתוקים אנרגטיים: ניתוקים מאבא, מאמא, מאחים ומאחיות, אם יש, או מאנשים אחרים שהיא חושבת שכדאי לנתק אחרי שהיא תחווה ותבין את התהליך.

כשהתחלנו לדבר על זה הבנתי שלא רק שיש לה שני אחים, אלא שאחד מהם הוא תאום שלה. 

בנושא של חיבורים אנרגטיים חשוב לשים לב לסיפורים של תאומים. במיוחד תאומים שהגיעו יחד ולא כתוצאה מהפרייה מלאכותית. כשמדובר בתאומים שמגיעים יחד להפרייה, ברור מאליו שברוב המיקרים משהו חזק מחבר אותם ולכן הם הגיעו יחד. טיפלתי רק במקרים בודדים של תאומים שהחיבור ביניהם היה מיקרי בגלל "ניווט" לא נכון של נשמה או בגלל התמגנטות אוטומטית בין שתי נשמות שבסופו של דבר הגיעו לאותה הפרייה.

במקרה לעיל היתה תחושה שיש סיפור, כי אותה אשה סיפרה שהיא ואח שלה היו מאד קרובים אחד לשני בילדותם; למרות שהיו בן ובת הם עשו הכל ביחד, ולמעשה היו יחידה בפני עצמה כלפי העולם. כשהתבגרו היא הרגישה שבגלל הקשר לאח שלה היה לה קשה ליצור קשר עם בחורים. היא הרגישה שכל פעם שהיא חשבה על כך שיהיה לה חבר היא הרגישה שהיא בוגדת בקשר שלה עם אח שלה. מצידו הוא לא יצא עם בחורות מעולם כי הוא הומוסקסואל.

שאלתי אותה אם כהומוסקסואל יש לו בן זוג קבוע ואם הוא שמח והיא אמרה שהיא לא חושבת. הקשר ביניהם טוב אבל לאחרונה הוא עבר להתגורר במדינה אחרת. הם מדברים הרבה אחד עם השני אבל לא קרובים פיזית. וזה מקשה עליה מאד ובעצם אולי זו הסיבה שהיא לא מאושרת? 

הסברתי לה שיהיה חשוב מאד לנתק אותה אנרגטית מאח שלה ולראות מה קורה שם והיא מאד שמחה לעשות את זה.

כשניסינו לנתק אותם בחיים האלו זה לא הצליח. היה ברור שצריך ללכת אחורנית ולראות מאיפה ולמה הם באו יחד. חזרנו אחורנית למוות האחרון שלה והיא ראתה שגם הוא שם ושהם היו זוג אוהב, קשור מאד אחד לשני, שנהרג בתאונת דרכים. היא ראתה כיצד הנשמות שלהם נפרדות יחד מהגופות שלהם וממשיכות בתנועה אוטומטית לכוון ההפרייה הבאה. לכן הם הגיעו יחד ולאותה הפרייה אלא שהפעם הם נולדו כאח ואחות וכמובן לא יכלו לממש את  החיבור האנרגטי החזק ביניהם, שהיה חיבור של זוגיות. לכן היא לא הצליחה להתחבר לגברים אחרים והוא לא הצליח להתחבר לנשים אחרות, והסיק מכך שהוא הומוסקסואל.

מה שעשינו היה לחזור לפני אירוע התאונה בחיים הקודמים ובאופן מודע לשחרר אותם אחד מהשני על מנת שלא יהיו קשורים זה לזו ולא יהיו מחוברים אנרגטית כאשר ימותו. אז שיחזרנו את כל החיים שלה עם אחיה, אבל כשהיא לא מחוברת אליו אנרגטית. כמובן, כמו בכל המיקרים, כשעושים שיחזור אנרגטי והתנאים האנרגטיים משתנים, רואים איך החיים היו יכולים להיות שונים במידה ולא היה חיבור אנרגטי. 

אני רוצה להסביר שכשאנחנו עובדים אנרגטית מה שקורה זה שהולכים, ברובד המודעות, אחורנית בציר הזמן למקום האירוע בו צריך לטפל, לפי אופי המקרה. מטפלים במה שצריך לעשות, כמו במקרה הזה, בניתוק אנרגטי בין שני אנשים שעומדים למות יחד, ואז משחזרים את החיים עד לכאן ועכשיו בתנאים החדשים. זה מאפשר ליצור קו חיים ישר ומלא בלי מהמורות ובורות, ומאפשר להמשיך את החיים מכאן ועכשיו הלאה בתנאים החדשים.

במקרה של האשה הזו היתה נשימה עמוקה בסוף התהליך. היא אמרה שזה מסביר לה דברים רבים על החיים שלה שהיא לא הצליחה להבין. היא לא רוצה להצטער על כך שטיפלה בזה רק עכשיו ולא ארבעים שנה קודם כי זה לא יעזור, אבל ללא ספק זה מקל מאד על המשך החיים שלה. היא גם הרגישה שחוסר הבהירות של המצב היה אחד מהגורמים הרציניים לכך שהיא לא מאושרת והיא מקוה שזה יעזור לה להיות שמחה עם חייה.

אני תמיד חושבת שאם אנחנו מודעים ומבינים מה קורה, קל יותר להסתדר עם הדברים ועם החיים. בכל המיקרים בהם טיפלתי בחיי התרשמתי שההקלה היא גדולה באופן מיידי. לא רק בגלל שישנה תחושה אנרגטית ופיזית של הקלה, אלא בגלל ההבנות שקורות תוך כדי תהליכי העבודה.

אני מבקשת להדגיש שוב שניתוקים אנרגטיים חשובים לכל הצדדים. לא רק לנו - בני אדם שחיים בגוף פיזי - אלא גם לנשמות שאנחנו מתנתקים מהן.

אני מבקשת להדגיש שוב שהצורה בה אנחנו מגיעים להפרייה והצורה בה ההפרייה מתנהלת יכולים לקבוע דברים רבים בחיינו.

אני מבקשת להדגיש נושא חשוב במיוחד שאכתוב עליו רבות בהמשך - מוות מודע מאפשר איכות חיים טובה יותר.

אני שולחת לכם, קוראי היקרים, אור, אהבה וחמלה.

אסתי

להכנס לרחם ולצאת ממנו - הפרייה עוברות ולידה

איפה הנשמה שלי?

לשאול את השאלה הזו, לוודא שאתם ערים לנשמתכם, מחוברים אליה וכמובן עושים מה שטוב לה – זה צריך להפוך להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום שלכם. אני יודעת שאתם חושבים שזה מובן מאליו שאתם עם נשמתכם - אחרת איך אתם חיים? כתבתי על זה כבר כמה דברים קצרים ובטח אכתוב עוד בהמשך אבל גם אם אתם ממש בטוחים שהיא אתכם ואין עניין, פשוט תתקשרו איתה, תשאלו עליה; מה איכפת לכם? תנו לה תשומת לב, תראו לה שאתם עירניים אליה. מה תפסידו?

הנושא רחב היריעה שבו אתחיל לגעת בפוסט הנוכחי הוא "להכנס לרחם ולצאת ממנו", ורציתי לציין שהשאלה "איפה הנשמה שלי"? חשובה כבר בשלב הראשוני הזה של חיינו. עבדתי עם הרבה מאד אנשים שהגיעו לחיים האלו בלי כל חלקי נשמתם וככל שנדון בנושא יגיעו סיפורים בהתאם. אז קחו ברצינות את החשיבות של השאלה.

בואו ונתחיל את הנושא העצום והחשוב הזה של הפרייה, עוברות ולידה; נושא שלא רק ימלא פוסטים רבים, אלא גם יוביל אותנו לנושאי משנה חשובים לא פחות. 

בנוסף להיסטוריה הגלגולית שיש לכל אחד מאיתנו, שאותה אנחנו מביאים לחיים הנוכחיים, בנוסף למצב בו אנו נמצאים אחרי המוות האחרון שלנו, הרי שהנתיב ורמת המודעות עמה אנחנו מגיעים ונכנסים לרחם אימנו, שוהים בו ויוצאים ממנו, הוא זה שיכול לקבוע את איכות החיים שלנו. המוות האחרון שחווינו לפני שהגענו להפרייה הנוכחית נותן את הצבע.

רוב האנשים שנשאלים על השלב הראשון הזה בחייהם אינם יודעים עליו דבר. את חלקם אני שולחת, אם זה אפשרי, לבדוק עם אמותיהם. כשזה קורה זה תמיד מרתק, הן לאדם והן לאמו – אז אם יש לכם אפשרות לכו ובדקו את זה.

בפוסט הזה כמו שציינתי נתחיל בהפרייה. אני רוצה לציין שכשאני כותבת “הפרייה” אני מדברת על הפרייה טבעית שמביאה להריון טבעי. כשאגע בנושא של הפרייה מלאכותית – נושא מרתק מפרספקטיבה אנרגטית -  אכתוב במפורש הפרייה מלאכותית. 

כל הפרייה היא תנועה. מכאן שהיא יכולה להיות תנועה אוטומטית או תנועה מודעת.

אתם מוזמנים לחזור ולקרוא את הפוסט על ההבדל בין תנועה מודעת לתנועה אוטומטית. 

מכרה ביקשה ממני לבוא לביתה ולספר לקבוצת אנשים על דעותי בקשר לנשמות, לגלגולי חיים, על התיראפיה בה אני עוסקת ועוד. הגעתי למפגש והמכרה אמרה שבתה בת השתים-עשרה מבקשת להשתתף ושאלה אם יש לי התנגדות. מובן שהסכמתי, כי ילדים סקרנים מביאים עמם משב רוח מרענן.

בניגוד למבוגרים שהשתתפו באותו ערב הילדה שאלה שאלות ללא הרף וזה שימח אותי מאד. אחת הבקשות שלה היתה שאסביר כיצד קורה שילד מוכה בוחר להגיע למשפחה שמכה אותו.

אחד מהדברים העצובים שנאלצתי להסביר לילדה היה שרוב האנשים בעולם אינם בוחרים את הגלגול הבא שלהם בחירה מודעת. הרבה נשמות נמצאות בתנועה אוטומטית ובלתי-מודעת מרגע מותן והרבה מהן אפילו לא מודעות שהן מתות ופשוט חגות בסביבה כעלה נידף.

על נשמות משוטטות אכתוב בפוסא אחר.

 

נשמה יכולה לבחור בחירה מודעת להמשך מסעה רק אם היא צברה מספיק חומר עדין, מספיק חומר מודעות לקראת מותה, שעוזר לה להגיע למצב של בארדו. מהו בארדו? זו מילה טיבטנית שמתארת מצב ביניים של נשמה בין שני גלגולי חיים. להימצא במצב של בארדו דורש רמת מודעות מסוימת. רק במצב של בארדו נשמה מסוגלת לעצור, לבחון ולהחליט באופן בהיר ומודע יחסית באיזו הפרייה לבחור, איזו הפרייה יכולה לעזור לה להמשיך ולהתעדן עוד יותר .

במקרה של נשמה שמגיעה להורים מכים ההנחה היא שהנשמה התמגנטה מסיבה כזו או אחרת, או שהיא נסחפה להפרייה ולא בחרה באופן מודע. לעיתים ניתן אפילו למצוא שקורות גם "טעויות בניווט".

רק אם ישנה כמות מספקת של חומר עדין, דהיינו רמה מספקת של מודעות, אצל הנשמה או אצל ההורה, אפשר לבחור את ההפרייה המתאימה. זה אומר שבכל שאר המקרים ההפרייה, עבור הנשמות, היא חלק מתנועה אוטומטית.

הורים בהתכוונות מודעת יכולים לפתוח נתיב לנשמה. הורים מודעים שמקיימים יחסי מין עם התכוונות להפרייה יכולים "לקרוא" לנשמה, לעזור לנשמה להגיע אליהם על מנת ששני הצדדים, הן הילוד שיוולד והן ההורים, יוכלו להתפתח יחדיו.

אדם שעושה רגרסיה להפרייה שלו יכול לקלוט מה קרה ולהסביר לעצמו דברים שאין כל דרך אחרת להבין.

למטופלים שאומרים לי לעיתים שהם כלל אינם מבינים את הקשר בינם לבין משפחתם אני ממליצה לחזור לרגע ההפרייה שלהם. אחרי התבוננות בהפרייה שלהם, בצורה שהם הגיעו  להורים שלהם ולמשפחה הספציפית, קל להם יותר להבין.

מטופלים שחזרו לרגע ההפרייה שלהם הבינו הרבה דברים על עצמם, על התנהגויות שלהם ולעיתים של הסביבה ועל החיים שלהם. צריך לקחת בחשבון שהאופן והסיבות שהביאו את הנשמה להפרייה ספציפית יכולים להצביע על תבניות רבות בהמשך חייה. אם אדם חוזר לרגע ההפרייה באופן מודע ובוחן ובודק אותה, זה מאפשר להבין את נקודת ההתחלה של החיים האלו כי הפרייה הינה נקודה חשובה בחיי נשמה, ממש כמו רגע המוות.

ניתן לבדוק את רגע ההפרייה שלנו אצל אמנו וכל אם יכולה, בתהליך של רגרסיה, לבדוק את רגעי ההפרייה של ילדיה אצלה.

אמהות רבות שעבדו איתי ובדקו את רגע ההפרייה של ילדיהן, למדו להבין את הילדים בצורה טובה יותר.

הגיעה אלי אשה גרושה, שרצתה לטפל במספר דברים בחייה. היא סיפרה בראיון שהיא אם לשלושה ילדים בוגרים: שתי בנות ובן. בתה הגדולה הינה נוחה, נעימה והיה קל מאד לגדל אותה. הבן שהינו הילד השני הוא שמח וטוב לב ואילו בתה הצעירה, השלישית בסדר הלידה, קשה בחיים, עצובה, כעוסה וממורמרת רוב הזמן. אחיה לא מבינים אותה והיא חייבת להודות שאפילו היא אינה מבינה מה קורה לה.

עבדנו תקופה ביחד וטיפלנו בנושאים שונים. אחד מהדברים שהצעתי לה היה לבדוק את רגע ההפרייה שלה אצל אמה כי זה מענין ויסביר לה דברים רבים. אחרי העבודה שלה כשהיא ראתה את היתרונות של החזרה לרגע ההפרייה היא התענינה באפשרות לבדוק את ההפרייה של ילדיה אצלה.

היא בקשה להתחיל עם ההריון של הבת השלישית מתוך תקוה שהדבר יעזור לה להבין אותה טוב יותר.

בדקנו את החיים של האשה באותה תקופה וראינו שהיא עצמה היתה עצובה, כעוסה וממורמרת בגלל בעלה. היא הרגישה שהוא זונח אותה. היא חשבה שהוא מנהל רומן עם מישהי בעבודה ואילו הוא התחיל, באותה תקופה, לשתות לשכרה יותר ויותר.

היחסים ביניהם היו מעורערים והיא החלה לחשוב על גירושים. הוא לא הסכים ורצה לשקם את היחסים אבל לדבריה היו אלו רק מילים ובפועל לא קרה שום שינוי.

ערב אחד הוא חזר הביתה שתוי קצת יותר מהרגיל והכריח אותה לקיים איתו יחסי מין. היא סיפרה ששני הילדים ישנו והיא לא רצתה לריב או לצעוק על בעלה אז היא הסכימה.

מאחר והם לא קיימו יחסי מין תקופה ארוכה היא לא השתמשה באמצעי מניעה.

בתהליך הרגרסיה שעשינו היא ראתה שההפרייה של הבת קרתה באותו לילה בזמן שהיא היתה עצובה, כעוסה וממורמרת על מה שקורה. 

 האשה לא יכלה לראות מה הביא את הנשמה של הבת להפרייה מסוג כזה והאם קרה משהו ברגע המוות האחרון של בתה שגרם לה להתמגנט לאנרגיה שהיתה בהפרייה הספציפית הזאת או האם היא – הבת – היא כזאת בגלל שהנשמה שלה ספגה לתוכה את הרגשות הללו מאמה ברגע ההפרייה. (לתופעה כזאת אנחנו  קוראים הפנמה עליה נרחיב בעתיד באחד הפוסטים כי זו תופעה מענינת שצריך להיות ערים ומודעים אליה). אלו דברים שניתן יהיה להבין רק אם הבת תבדוק את ההפרייה מהצד שלה. 

כשפגשתי את האשה בהמשך היא דיווחה שהיא סיפרה לבתה על כל מה שקרה אבל היא לא יודעת אם הבת תחליט לבדוק את זה מהצד שלה. לה לא היה ספק שהתהליך עזר לה להבין את בתה טוב יותר ולהתנהג בהרבה יותר אהבה וחמלה הן כלפי עצמה והן כלפי בתה. 

נמשיך את הנושא של "להכנס ולצאת מהרחם" בפוסטים הקרובים ועד אז אני מקוה שתהנו מהאור, מהאהבה ומהחמלה שאני שולחת לכם

אסתי